אני אדריכל, ורציתי שהאתר שלי ירגיש כמו השולחן שלי במשרד. משטח חיתוך ירוק, קרטון, שיפודים, סכין, דף טרייס ועט שלא ממש הולך ישר. משהו שנראה כמו מקום עבודה ולא כמו ברושור של משרד.
לפני שממשיכים, הדבר שחשוב לי שתדעו:
הדגמים קיימים כמודלים תלת-ממדיים אמיתיים. כל דגם, כל עץ, כל סכין וכל דף נייר שאתם רואים על השולחן באתר מודלו באמת בתלת-ממד, ורונדרו כמו שמכינים הדמיה אדריכלית רגילה: עם גיאומטריה, חומרים ותאורה.
ההבדל היחיד הוא מי שמידל ורינדר. לא אני, אלא קלוד קוד. הוא כותב ומריץ קוד בתוך בלנדר, תוכנת תלת-ממד חינמית, ואני מסביר לו מה אני רוצה ופוסל מה שלא נראה לי. אף אחד לא בנה את הדגמים האלה בידיים, וגם לא מדובר בתמונות שבינה מלאכותית יצרה מתיאור. אפשר לסובב אותם ולצלם אותם מכל זווית, ובהמשך הדף תראו את זה.
השולחן ומשטח החיתוך
הכול מתחיל מהמשטח הירוק. משטח חיתוך של 60 על 45 ס"מ (גודל A2) עם רשת וקווי זוויות, ועליו כל מה שיש על שולחן של משרד שעושה דגמים. כשגוללים באתר הוא נשאר במקום, והדפים והדגמים מחליקים מעליו.
הסצנה בנויה בקנה מידה 1:1, ולכן עומק השדה והאור מתנהגים כמו בצילום מאקרו.
קאפה
קאפה בעובי 5 מ"מ, עם הסנדוויץ' שרואים בקצה. קלוד בנה כל לוח משלוש שכבות נפרדות: נייר בעובי רבע מילימטר, קצף ועוד נייר. במקום שבו הלהב נכנס, הנייר העליון והקצף נלחצים לרכס קטן, ואחרי חיתוך נשארים על המשטח פירורי קצף.
הלוח מגיע לבן-קר ועמום, לא כמו פלסטיק, עם אבק קל ומריחות עיפרון.
קרטון גלי חום
כל גל בקרטון בנוי כגוף, ולכן רואים אותו בחיתוך. קלוד בנה את הגל בין שתי הדפנות ולא צייר אותו על הקרטון. בחיתוך שחוצה את הגלים רואים אותם, ובחיתוך שמקביל להם רואים שתי דפנות וקו. בדגמי הטופוגרפיה שבאתר כל שכבה היא חיתוך נפרד.
קרטון אפור
קרטון אפור כבסיס לדגם הבלוקים. גיליון דק ועמום עם נקודות קטנות בתוך החומר, כמו שהוא נראה כשפותחים חבילה חדשה. עליו עומדות המסות הלבנות בדגם הבלוקים העירוניים, ובתוכן קבוצה קטנה של עצי ליפה.
הסכין והסרגל
שלוש סכינים וסרגל ברזל. סכין יפנית צהובה, עוד אחת כתומה ואקסקטו, ושניים מהם שוכבים על הסרגל, כמו אצלי אחרי יום עבודה.
גם החיתוכים בדגמים לא מושלמים בכוונה: פינה שהיא לא בדיוק תשעים מעלות, קצה מעוך קצת, קו עם רעד עדין. ככה נראים החיתוכים בדגמים שלי, ולא רציתי שזה ייראה אחרת.
עצי ליפה על שיפודים
הליפה היא החלק שהכי התעקשתי עליו. הצמרת יושבת על שיפוד במבוק ובנויה מסיבים בעובי של שתיים עד שלוש עשיריות המילימטר, שנשזרים ונקרעים כמו גוש ליפה שתלשו ביד. אין שני עצים זהים.
הניסיון הראשון יצא כיפה מעוצבת, ופסלתי. הניסיון השני יצא צפוף מדי ("נראית ממש דחוסה"), ופסלתי גם אותו. מה שנשאר הוא צמרת גבוהה מעט מרוחבה, עם חורים שהאור עובר דרכם.
נייר טרייס ונייר סקיצות
גליל טרייס, ודף שהקצה שלו עוד מתקפל. הגליל צהבהב כי יש בו הרבה שכבות, והאור נכנס לתוכו, ולכן קצה הגליל זוהר ולא אטום. הקצה החופשי של הדף מתקפל מעט למעלה, כמו נייר שיצא מגליל, והנייר שקוף מספיק כדי שרואים דרכו את הרשת של המשטח.
הרפידוגרף הרועד
הציור נראה כמו ביד, אבל כל קו של הבית נמשך מהדגם התלת-ממדי ורק אחר כך מקבל רעד של יד. לכל קו רעד משלו, הוא בורח קצת מעבר לפינה, העובי משתנה עם הלחץ, ובקצה נשארת טיפת דיו. עט עבה למתאר, עט דק לחלונות, לעמודים, לעצים ולאנשים.
בתמונת "מחשב מול יד" רואים את ההבדל: אותו מלבן, פעם כמו שהמחשב משרטט ופעם כמו שהיד מושכת.
טושי אלכוהול
טוש אלכוהול על נייר שקוף, עם שכבות שמצטלבות. אפורים קודם, אחר כך צבע, וכל משיכה חופפת קצת את הקודמת ויוצרת פס כהה יותר איפה שהן נפגשות. ככה זה קורה כשצובעים בטוש על טרייס, ולכן ביקשתי מקלוד לא ליישר את זה.
צבעי מים
קלוד חיקה את צבע המים על הנייר. קלוד חיקה את מה שצבע מים עושה על הנייר: שוליים כהים איפה שהפיגמנט התייבש, כתמים שנפתחים ברטוב, ונייר שנעשה מעט גלי איפה שהיה רטוב. המרקם של הנייר נשאר גלוי מתחת לצבע.
איך נולד ציור
הציור נולד מדגם תלת-ממדי, מצלמה וקווים. זו אותה בניית פרספקטיבה עם מישור תמונה שכולנו למדנו בשנה א', רק שקלוד מחשב אותה מדגם תלת-ממדי של הבית, משאיר רק את הקווים שנראים מהעין, ואז מוסיף להם יד.
הציור הסופי מורכב משבע שכבות על המשטח: , , , , , ו. הדגם בתמונה פשוט בכוונה ("מודל פשוט של הבית"), כי המטרה שם להראות את העיקרון.
איך רינדור נראה מבפנים
אותו פריים: רשת, הצללה, חימר ורינדור סופי.
זו ההוכחה הכי טובה שהדגם קיים, כי הגיאומטריה זהה בכל הארבעה.
