מקור: hb_33632.pdf

ספר: "כרמי שומרון - פתיחה למסכת כותים, כוללת קורות ואמונות וספרי הכותים, ונוסף להם מכתב על כתב השמרונים" מאת החכם המשכיל שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), פרופסור בקולג'יום לרבנים בעיר פדובה. מלאכת רפאל בן שמעון קירכהיים. נדפס בפרנקפורט (על נהר מיין), תרי"א (1851). בהוצאת המוכר ספרים איזאק קויפמאן. (סרוק ומופץ חינם באתר hebrewbooks.org, מזהה 33632; הועתק לאינטרנט ע"י חיים, תשס"ט).
הספר עוסק בתולדות הכותים (השומרונים) ובמסכת כותים התלמודית - ספר מחקר היסטורי-פילולוגי, אינו עוסק ישירות בבית הקברות היהודי בשכם, אך רלוונטי כרקע היסטורי לשכם ולקהילותיה. הקובץ המקורי כולל 122 עמודים. להלן תמלול מלא ככל הניתן; בשל כתב עתיק (1851), חסר ניקוד, וגופן צפוף - חלק מהמילים אינן ודאיות ומסומנות ב-[?], וקטעים בלתי קריאים לחלוטין מסומנים ב-[לא קריא].

--- עמוד 1 ---
[עמוד שער]
כרמי שומרון
פתיחה למסכת כותים
כוללת
קורות ואמונות וספרי הכותים
ונוסף להם
מכתב על כתב השמרונים
עתת [את] החכם המשכיל
שמואל דוד לוצאטו
פרופעססאר בקאלליגיום לרבנים - בעיר פאדובה
מלאכת
רפאל בן שמעון קירכהיים
[חותמת עגולה של ספרייה/ארגון: "...אגודת חסידי... יוסף יעקב... תרצ"ג לזכרונם... USA"]
[הערה בפינה ימנית עליונה: "הועתק והוכנס לאינטרנט www.hebrewbooks.org ע"י חיים תשס"ט"]
פראנקפורט
תרי"א
בהוצאות המוכר ספרים איזאק קויפטמאן

--- עמוד 2 ---
תיקונים והשמטות.
דף שורה
1 שורה [לא קריא] צ"ל פרוח.
2 בהעלה [לא קריא] צ"ל בחלוף ובהפוך האותיות.
4[?] שורה [לא קריא] צ"ל ופוסחים.
4 ההעלה מקומה בדף 5 שורה 9
8 בהערה 1 יחוסף לציוניה בשבת כ"א ב'.
11 בהערה 4 צ"ל אחה שונא.
13 להערה 3 יחוסף בהעתקי מן כתאב אלמואעט ואלעתכאר מן מקריצי (Not. et Extr. Vl. 337) שכתב כמו כן כי אדריינוס עשה לאנשי מצרים וגזר עליהם לעבוד העצבים (בעבאדה אלאצנאם). וכנהו אל הנוצרים. ועוד כתב שם שלכד וחרב ירושלים במלחמת בן כוזיבא נ"ג שנה אחר חורבן ירושלים ע"י טיטוס.
13 הערה 1 שורה 3 מלמטה צ"ל למבכינים.
18 שורה ט "מבלעדיך ליה קוממו לחיינן" יחוסף: ראה לקמן דף 100 הערה 22.
21 שורה 5 מלמטה יחוסף מס' כוהים ראה דף 35 הערה 6.
22 להמאמר "גוי שברך את השם וג'" יחוסף ובתוספתא פ"ד דברכות מפורש: גוי המברך בשם אמן אחריו ענין כותי המברך בשם אמן אחריו עד שישמע את הברכה כולה.
25 שורה 7 צ"ל בענין חשבון המועדים.
54 בשורש ארצים יחוסף לקמן דף 100 הערה 22.
63 פרק ט"ז ים קלזום (אלקלזום). בחבור מן מקריצי הנזכר (דף צ"נ) מצאתי הטעם על מה שנקרא סוף אלקלזום, לפי שהוא מבועע בין שני הרים, והוא לשון רעה ומצוקה (אלרואהי ואלמצאיקה), וכתב על זה המעתיק לאנגלעס כי שם קלזום לפתרון מקריצי הוא משובש מן קליזמא כלי, והמעתיק הוסיף היה עוד שם (דף צ"ה) העתקה מן אבן איאס, כי בחוף הים היתה מלפנים עיר קלזום, במקום אשר נבנה עתה סועץ, ועל שם העיר נקרא הים קלזום, ושם טבעו פרעה וחילו. ואפשר שנקרא לפתרון מקריצי שם הים והעיר לזכרון לחורבן הזה.
88 שורה 15 צ"ל שלש צרות — ושחים.

--- עמוד 3 ---
הקדמה.
כאשר הקרה ה' לפני להוציא לאור שבע [שבעה?] ומסכתות קטנות ירושלמיות ותוכן גם שם כותים, אשר תוכן ענינה משפטי ודיני ישראל בדרכם ובתפעלותם עם הכותים, נלחצתי לפתור ולבחר מקצת עניניה באשר לא מלאתי עוד בספרי התלמוד; וחפשתי והקרתי בספרי העברים המאוחרים, וגם בהם לא מלאתי זכר עניני הכהנים ולא גלו לי דבר על תורותיהם וחוקותיהם ורק דברי נקלות [?] ילאו ומפיהם קרופים ודברי מפיהם על ספר כתבו. ופניתי אל ספרי העמים והנה השמרונים המונים עמדו לנגד עיני, כי מחבריהם עלו ובאו אל בתי השמרונים והשביעו רעבון ידיעתם וילאו ופרשו כל הבא לידם בלשון עם ועם; והעולה על כולם הוא הנוסח ותרגום השמרוני — ספר תורת ה' ותרגומו — אשר בידי כותים משנים קדמוניות. ואמרתי אל לבבי: הכי רק על אדמת נכר יפרחו פרי השמרונים ומקציר עמל אחרים לקט שבלים? והם כזרים נחשב השמרונים ולא נכרות עמהם ברית, הלא לזה [?] אחד כולנו וגם להם תורה ומצוות כמונו ועובדים את ה' אלהינו! ואם לא נשאר לנו רק זכר מעט נכבודי הראשונים מן כתות שונות, אשר היו בזמן בית שני למוקל חובל, לספר את ההכחדה וההתחדשות בין בני ישראל ליושבי ירושלים, וכולם נכחדו ונמחו שם מקרב הארץ, הבעבור זה נניח נסיר עם וזכר השמרונים, אשר עברו נדוד עוד עלינו בהם? הכי לא נוכל לחפוץ [להתביש?] מחכמי העמים, אשר קמו — אחרי חקור ולחפוש מנהגיהם, ספריהם ומעמדם, ועברו ארחות ימים וכסף לחין [?] תשבור הוכל — ולתקן חסרים לא נחשוב על אחינו בני ישראל היושבים בארץ הקדושה קרוב לשכם ומהלך יום אחד, לא בגיעה ולא בעמלה, ישלחו על נקלה להשקות כל העדרים הנהוגים לגני שומרון — לא הס עליהם כל חכמה ודעת, לחכם לנפוש, אבל לבני עמי היושבים בבתי היושבים בגנזי הספרים המלאים כל טוב מפרי שומרון ומעניבי כרמיה, ולא נעו עיניהם מרחות מרחות, ומהשכיל להנחות בכל חכמה ומדע ובכל לשונות קדם, וחין [?] חיים עדה עד היום הזה אל כרמי שומרון לבור ולעולליהיה [ללקוט עולליה] וללקוט הענבים מגזעיה. ורק לעברים אשר גדלו על ברכי ספרי התלמוד ומשדי אמם ינקו חלב התורה, ניתנו למורשה חקירות כאלה, והמה לא יבטלו בדרכיהם כאשר טעו ולפעמים גם חכם מחוכם התלמידים העמים. ומה נגע
[הערות שוליים בתחתית העמוד:]
1 כמו שכתב המשורר קדוזי בתחכמוני מער "י, ,,ידענו כי הכותים בין הבריות כברזל בין הפקיעות" וג'.
2 רוב שמות הספרים ומחבריהם נרשמים: Winer's bibl. Realwörterbuch בשם שומרון.
3 כי בכל חקירות ודרישות חכמי הקדם לא נדע דבר מדע [?] כמו הם עומיים מלומדיהס, כמו אם ניחוש נגדיהם, יש להם שחיטה כמונו וכנים כהלכה, קשר תפילין כקדוש בקדחים על ...[לא קריא]... עליהם.

--- עמוד 4 ---
[המשך ההקדמה, פותח בשלוש כוכביות מרכזיות]
כי נשוב לאחור אל ימים חלפו ועברו, ומה יהיה פרי עמלנו לחקור על ספרי נכר לנו ולמולדתינו? אף אני אשאל אתכם, הכי גם חכמי הנוצרים שקלו במשקולת הבצע מעשי מחשבותם ונטו קו על כל הידיעות אם תביאנה להם שכר לבתיהם? ומה יתן ומה יוסיף להם ידיעת התלמוד ולשון עברי וארמי, אשר עשו בכן תוסיף ולא משו מעשות פרי, והשביעו מטובם גם אנחנו גם אבותינו? אבל למה [?] נדע ידעו רבו כי כל החכמות והמדעות משתלשלות אחת אל אחת, ואם לא נחקור ונדרוש רק אל מה שנוכח לעינינו להחיותנו ביום הזה, אז נפיל אנחנו והבאים אחרינו אל ארץ עיפתה כמו אפל וכפרחים במדבר נשדד ונדד מקום מרעה — לא אהבת ריע ולא אהבת מדע, רק חיים אל כלעו יפנה.

את כל אלה עלו על רעיוני ולמדתי אל לבבי, אף אם אין ידי חין [כח?] משגת די חכמה ודעת ודי ספרים וחבורים הנוגעים לחקירות ההלכה, החלטתי יאמר גבור אני ומה שחננהו ה' יביא בשדה העבריים; לכן קמתי לקבץ מני הבנין הנטושים והנפרדים, והבונים יבחנו אחרי כן, אנשים וידועים, והם יבנו עליות מרוחים להפארת אדם לשבת בית. וחלקתי מלאכתי הזאת לשלשה פרקים. הפרק הראשון כולל קורות הכותים הנגללים [הנזכרים] בקדמוניות ובמלחמות העברים של יוסף הכהן, בתלמוד, ובדברי הימים של הכותים. וכתבו על זה מחברי ספרי קורות העברים, בהזנאג'ה[?], פרידל, ילחסט [Jost]. וכתב על זה חבור מיוחד בלשון רומי [לטינית] החכם Jynboll בספרו .Comment. in hist. Gent. Sam הפרק השני כולל אמונת הכותים, מנהגיהם וחוקיהם וכתותיהם וכתבו על כל זה בספריו Hottinger; Excercit. ant. Mor. Valton בהקדמתו זה פלחליגלנטב [?], וגזעניוס בספרו De Theol. Sam. ועוד אחרים. וגזעניוס אשר כתב בחורך [ביחוד] על המונחס [?] בנה יסודותיו על משענת קנה רצוץ, על שירי תפילתם, ואלה הנודעים לנו ואשר הופיע לאור נחיסדו [נתחדשו] בזמן אשר המונת [אמונת?] המזרח [המערב?] היתה נשופה [שטופה] ועברה ולקחו לקח מפילוסופי הערבים. וכל החכמים האלה לא ידעו דבר ממה שנמצא בתלמוד וממדרשינו ולכן לא דברו רק מדברי מלמדותיהם [?]; ואם ה' יהיה בעזרי, אבוא עוד הפעם ואדבר על אודות הלכה עם דברי הימים לתולדתה ושאר כתבי כותים, אשר יופיע לאור נחיסדו בזמן וכשתה [?] לא כל אלה בהדמת [חבמת?] הקדש והיו למאכל לחכי בני ישראל, אשר ידרכו במסילה נכריה. —

וכתבתי את כל דברי במחמרים [במאמרים] קצרים כפי האפשר — כפי הנגזרה: ולא ירבה לו כסף, ולא נפלתי בתחלואי הזמן, בחולה ההערות, לנעץ מוטות הרוכות [חרוצות?] העודפות על הבנין ולאסף ולאסוף חמר חמרתים משמות ומחברי הספרים לעור עין הקורא בזוהר בגניהם שאולים ולנהלהו בסבך עין יער, עד אשר נלאה למנוח דרך השער, כי טוב טוב להעתיק דבר טוב ונחוץ מלאבד ולהעריך דבר אחד כלנה [?], מלהרחות בנפע [?] על פרי מגדים ומר תולות הנמחים בחיי הרחוקים.

ועתה אתגלגל [אתכלכל?] לעיני בני עמי — וכלימה כסתה פני בכתבי דברים אלה על ספר — על כי שפת עברית בעת נחלתנו על לשוני, כי רבים אומרים לי: מה לך לדבר בעת נחלתנו וכל חמדת ישראל נכפו נזרים בלשון עם ובתי משכיותינו רק ליחידי סגולה נפתחו נסגרו וכל תעם [העם] מבוח [רבים]? הנם [כאילו] אתה כנגד רוח הזמן קדימה, מזרח שמש, ונהפכה החורנית כחרורי יום, כשרים וכמלכים? מה לעורר לך הנשכחות ולהחיות העצמות היבשות, קום דבר אל עם עמך בשפתחם [בשפתם] ובלשונם ותשמע ותשמע! — הוי ודגוי [והוי] על אחינו בני ישראל, אשר הפשיטו בגדי ישראל מהם וכל מלבושי העברים בעד עם עדים בעיניהם! הוי על החושבים כל חובר חבר בשפת תורתנו הקדושה לחיים חלף חושכים ואין אור לו, ישב בדד וישב [?] יחס ולא יזכרי לנבו ויזהרי היכל בן שכר! הלא ידעו כל דוברי עתק בגאוה ובוז, כי אם רחשי עמי ורדניהס [?] לא גרשוהם לשון גבשן [?] בבית תבלת ומדח וידעום זרם עתה, גם עתה, לא ימחסו העם למ בגלוקי הדבר...
[הערה בשוליים: * *]

--- עמוד 5 ---
[טקסט רציף, פותח * *]
.De versione Sam ואותו לא ראיתי לא כהרף עין בעת הדפוס (כי אז נשלח אלי מגנזי הספרים בעיר דרמשטדט) ולא מלאתי בו להוסיף על דברי רק בעברה אחת. ספר יהושע הועתקתי מדפוס יהושע שנגלל ["שנגלל" מדפוס אשכנזי] וזירי שמרונים כתבתי כתביתי [כתבתיה] בכותיות עבריות בחותיות עבריות ("בכתיבה עברית") מדפוס גזעניוס עם פירוש קצר ובו התקנתי אחד תחת עוה. ההעתקות מדברי הימים לתולדתה, אשר לא ילאו לאור עולם, אספתי מהעתקות שנוררער אשר נקבצו נקבצו בגרעפערתלריהום [?] מן חייכהארן [אייכהארן, Eichhorn] וין פוילום [דע-פוילום?], ומהעתקות בזנגה'ס [?] בחזנגה'ם [?] בספרו קורות העברים מן דע זאלי [דע-סאסי, De Sacy]. Not. et Extr. Chrestom. arabe. — מן ההעתקות כתבי יד של פחרים [סופרים] של פחרים בספרו.
.Extr לא מלאתי אוני לי להשיג רק העשרה חלקים הראשונים הכל לא החלק י"ב אשר נקבצו בו אגרות הכה"ג [הכהן הגדול] זלמן אל דע זאלי; גם ספרו מעמד הכותים בזמננו לא גם ובכל מקום דבר אחר מן הספרים האלה על שפתי העתקות אחדתי [אחד] לא הוה כן היה בדעתי, כי אם דבר עתי לחביר לזה גם כל אגרות השמרונים, אל גם ובזה מפני קוצר זמני, אבל מני שלא ילאוני קנה [?] סוכן ענינים העתקתי את הפתם [חלקם] גם יהיה ה' בעזרי, אבוא עוד הפעם להדפים ובידי גם הכיוס [?] עם דברי הימים לתולדתה וספר יוסי אשר לא ידוע כתבי כותים, אשר יופיע לאור בבודלפתה [?] וישמח לב כל למד באדמת הקדש ומאכל לחכי בני ישראל, אשר נדרכו במסילה נכריה. —

וכתבתי את כל דברי במאמרים קצרים כפי האפשר — כפי הנגזרה: ולא ירבה לו כסף, ולא נפלתי בתחלואי הזמן, בחולה ההערות, לנעץ מוטות הרוכות [חרוצות] העודפות על הבנין ולאסוף חמר חמרתים משמות ומחברי הספרים לעור עין הקורא בזוהר בגניהם שאולים ולנהלהו בסבך עין יער, עד אשר נלאה למנוח דרך השער, כי טוב טוב להעתיק דבר טוב ונחוץ מלאבד ולהעריך דבר אחד כלוגה, מלהרחות בנפוע על פרי מגדים ומר תולות הנמחים בחיי הרחוקים.
ועתה אתגלגל לעיני בני עמי — וכלימה כסתה פני בכתבי דברים אלה על ספר — על כי שפת עברית בעת נחלתנו על לשוני, כי רבים אומרים לי: מה לך לדבר בעת עברית בעת נחלתנו וכל חמדת ישראל נכפו נזרים לגפכו [?] בלשון עם ובתי משכיותינו רק ליחידי סגולה נפתחו ונסגרו לכל העם מבוח? הנם אתה כנגד רוח הזמן קדימה, מזרח שמש, ונהפכה החורנית כחרורי יום, כשרים וכמלכים? מה לעורר לך הנשכחות ולהחיות העצמות היבשות, קום דבר אל עם עמך בשפתם ובלשונם ותשמע ותשמע! — הוי ודגוי על אחינו בני ישראל, אשר הפשיטו בגדי ישראל מהם וכל מלבושי העברים בגד עדים כס בעיניהם! הוי על החושבים כל חבר תורתנו הקדושה לחיים חלף חושכים ואין אור לו, ישב בדד וישב יחס ולא נזכרי לנבו ויזהרי היכל בן שכר! הלא ידעו כל דוברי עתק בגאוה ובוז, כי הם רחשי עמי ורדניהס [?] לא גרשו להם לשון עברית מבית הלוד ומבית התפלה, זה מעט זה הרבה, זה בעזות מה עשות מה בדרפה [?] ידיס [ידים], גם עתה ,,לא ימחסו העם את בן שרה העבריות, ויחזקו רק את...

--- עמוד 6 ---
בן הגר המצרית". אבל כבר פרח הזדון, פשה הנגע, ואין ירי נגלעד ומזור בישראל לרפא את שבר בת עמי. וה' נתן להם כפעלס וגמולתם על חיקם שבה, שלס ישלס המבעיר את הבערה, כי גם החבורים הנכתבים בלשון עם ועם, בעניני דעת וחכמת יהודית — גם המה נחו בתוך המחנה ואין קנה לממסום נוסס, וכלה'ם [ולכולם] ספרי ההתעוררות (Erbauungsbücher) אשר מלאו פני תבל וידיד רבנים אליהם (וכל רב החובל הביא אלוה בידו ונעק וקרח: אלי תבוחן, בספרי תמלאו דעת אלהים ועל ידו תלמיח ישועה בקרב הארץ, בשירי ותפילתי תרגנו לקוגכס וידיעו כל נבחי מעולה) כיוון יסוערו מרוח הזמן — והיו לדוון על פני השדה. וכן הם יריוו קולם כשופר: קווו ועלו בית ה' ונשיר על אדמת ה' שירי נכר בכר בתוך וחלל — קול קורא במדבר וגם עגס וחן קסב, אין קהל ואין עדה, וירדונו בגדונס הם לא ישבתו עולה רגלים ויעשו וישעו ויגהלו הם יבוח מוקדת העם שלם פעמיים בשנה לראות את פני האדון. ולכן אמרתי הם גורל אחד יהיה לכולנו ואם תמנו לגוע לגוע מדברי כמדברי שפת העם, לא כנגד בהחבת נעורי ולא אחדל מלכתוב מלכה בקרות בלשון הנחות לסנה זלא [?] אעטה [אעיטה] דברי תורה והלכה במלבוש זר, אשר בלעדו לא ינעעו ויתחקו רק ליורדי שערים החושבים לסוד בשדה העבריים; המה יאכלו מנת חלקי וישבעו ויתעדנו מפרי עמלי, הם ימלאו בדברי חפץ רצונם, וזה יהיה שכר עבודתי. —

פראנקפורט על נהר מיין, מטחרת חג השבועות תרי"א לפ"ק.

המחבר.

--- עמוד 7 ---
פרק א'
קורות הכותים.

שם הכותים, כפי אשר נקראו בספרי התלמודים ומן דורשי דורות העברים, לא נמצא בספרי הנביאים, רק נכללים בשם הכולל צרי יהודה ובנימין (עולא ד'), ושאר אמיא [עמי] די הגלי אסנפר והוחב [והושב] המו בקריה די שמרון (גס ד' י') ויחר אויבנו (נחמיה ו'); אכן מקור חוצבם נכתב באר היטב במלכים ב' י"ז. וזה: כאשר לכד שלמנאסר מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה, הביא גוים מבבל ומכותה ומעוא [ומעוה] ומחמת ומספרים והושיבם בערי שומרון תחת בני ישראל; ואולי הבאים מכותה היו המרובים לכן נקראו כולם על שם כותים — ועל שם ערים שמרון נקראו גם כן שמרונים. כי כאשר אשור הביאם מכותה ומדין [ומעוא], וכותה מכותא היא סמוך לבבל ונקראה בערבי אלכוחי. וההכם [והחכם] רע ואצי [וואצי] הביא [מ]בעל [מ]מקום ששיש עירות קטנות בארץ כשדים הנקראות כותי. — והגוים האלה לא ידעו את ה' ומשפטיו אשר צוה לישראל ,,וישלח ה' בהם את האריות ויהיו הרגים בהם" וכן כתוב מקריצי (קדמוניות י"ח ד') כי מלך אשור הביאם מכותא ומדיא, וכותא היא סמוך לבבל ונקראה בערבי אלכוחי. וההכם רע ואצי הביא מקום מששיש שתי עירות קטנות בארץ כשדים הנקראות כותי. — היות טורפות נפלו עליהם; וזה על דרך הטבע, מפני שהארץ היתה חרבה ושממה מאין יושב והרבו עליה חית השדה. ויוסף הכהן כתב (עת ט' י"ד י"ח) שמחו במגפה. והכותים כתבו בספריהם, כי הארץ תגפה תחת יושביה ולא יכלו לאכול מפרות הארץ הנחמדים למראה ומות בקרבם וכל האוכל מהם עודנו בין שניהם וימותו (ספר יהושע פרק ע"ה). ובדברי הימים לאבולפתח נמצא כעין זה, וכתוב שם ,,כי עצר ה' את השמים ולא היה מטר, וגם אם המטיר לפעמים על פני הארץ לא הבשילו אשכלותיה ועץ היות הלבין שרגיו וכל בהמות הארץ מתו" — ויאמרו למלך אשור לאמור ,,הגוים אשר הגלית וחשבו בערי שמרון לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בהם את האריות והנם ממיתם מאותם". ויצו מלך אשור ויבא אחד מהכהנים אשר הגלה משם וישב בבית אל ויהי מורה אותם איך יראו את ה'." — והכותים בכחשם בכחשם בדברי הנביאים — כי לא נאמינו רק בתורת משה, כאשר נזכיר — זייפו תולדותם ויחוסם ואמרו: כי מורע ישראל הם, מן היושבים הראשונים אשר הגלה נבוכדנאצר ובנותיה [ובנותה] כאשר לכד
[הערות שוליים:]
1 וכן מילת קלחס ,,עמת סכלח" (כ' כ"ח) וכתב ,,ותרין עמעין תתעיקלת" נכזי ודתלתת לא הוא. יתכי גבל ופלצחית ועמת סכלח (לאאן מארא"ן) דיתב נזכס. והחכם מיכאעליס החליט ואמר עסכותים הס עידונים, כותנים, וסטך עלמו על נגרפת מוצעת נתגס יונתן (בלרזית ג' י"ט) תתרגם לידונן (קותנייס) כי הגירפא הנכונה כמו שהיא נדמסון הכלמזון של ת"י על התורה נ"ג ד"ה בכתוב נכומ תגמריס דחזכי הכ"נ מלידון ולחייתם מתה שאעדו מנכי אנכי שכ אל תלכסמנדר לידונים אנכהו כמו נדמוס נמרש.
(Juynboll Comment. in hist. Sam. p. 34) (וראה).
2 נכפריקי דל"ל פרק ל"ח קרל את קרל תת חכמי ישראל אזר הלכו לעולם וללעדם ספר דומסתי ורבי זכריה ותנחומת פ' ויסב ובילקוט עלכים ר' דומסתי ולת רבי סדיי וכן נקרלהו נחמת שתי כתות מן הכותים הערכים העלמלים ולזכר נוכיר בסרק הנת (הלדסלן) Sebuaei, Dostanos והחכם האטטענגער נספלו כנגד מאהריניום לד כ"ד הכיל לקוטים הנמלים נכפרי מותרי אלכסמנדרי נלשון עקבי הכותים, ולא סרו נכהם עדברי המקרלה, אכל קרלו אס הכהן לנו: וילקח מלך אשור ,,לכ"בג עדנול ולל ניל בן עדי ן שמעון נזיל שנע יוסף.

--- עמוד 8 (בדפוס: עמוד 2) ---
ירושלים, והושיבום בעריהם עם יתר הגלה, לפי שהארץ לא הכילה את יושביה אשר הושיב שם הושיב שם מערי פרס, כאשר זכרנו, והוציא את הפרסים אשר ישבו בנחלתם וישובו אל ארצם (עס). ואבולפתח הוסיף על זה: ,,והיוצאים היו מתי מספר, כי לא עבדו את האדמה יען כי לא היה מטר, ורובם מתו מחולאי רעב". וכן עד היום הזה הם מתפארים במקורם הקדוש ואומרים שהם מן שבט אפרים ומנשה (עמעות ר' נעימין), והנה מה אנחנו אלא מן שבט יוסף" וכן הוזכר במדרש רבא (ויגש לד מ"ג): רבי מאיר חמא חד שמראי אמר ליה ר"ם מהיכן אתית? אמר ליה מן דיוסף ע"ש. אבל לא כינו את עצמן בשם ישראל בדורות הראשונים רק בראותם בני ישראל מצליחים במלכותם; אבל בעת אשר הורל [הוטל] כבוד יעקב, ונפל נגש ונענה, ונפל בידי מלכים זדונים, כמו בימי אנטיוכוס, הסירו הכותים בגדי חפארתם מעליהם ואמרו: לא ידענו את אלהי ישראל, פרסים ומדים אנחנו ואת אלהי העמים אנחנו יראים (קדמוניות י"ד י"ח ח', י"ב י"ז). — והנה בכל דברינו פה לא נשגיח על תלונתם ועל דבריהם הנמצאים בספרי דברי הימים של הכותים, כי רק ממשל משלים הם ואין בפיהם נכונה רק במה שנמצא שנמצא עוזר לדבריהם מפי דבר צדק ומשרים, כמו שיראה הקורא בספר יהושע אשר להם, ולא נרחיב דברים בזה להביאם אל גבול קדשינו במספר שבטי ישראל, וסמכנו בזה ובכל ספורי קורותיהם על דברי המקרא ועל דברי יוסף הכהן, ואלה כחשם על פניהם ואמרו: כי באו מארץ נכריה ונספחו על בית יעקב.

ואלה הגוים אשר הושבו בשמרון נקראו בשם קצת חכמי התלמוד "גירי אריות", לפי שלא נתגיירו רק מיראה ופוחדחים [ופחדם] על שני הסעיפים לעבוד את ה' וגם עצביהם, ככתוב ,,את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים, ועשו להם במות ... כמשפט הגוים אשר הגלו משם". וכאשר לכד נבוכדנאצר וירושלים והגלה את יהודה ובנימין נשארו הכותים בעריהם ובטירתם, כי לא היה להם אז ברית ונחלה עם ישראל; וכאשר עלו בני יהודה מהגולה והחלו ליסד את היכל ה' בירושלים — (קדמוניות י"א ד') — נגשו צרי יהודה ובנימין — ,,והם הכותים" (קדמוניות י"ח ד') — אל זרובבל ואל ישוע ואל ראשי האבות ,,ויאמרו נבנה עמכם, כי ככם נדרש לאלהיכם ולו אנחנו זובחים מימי אסרחדון מלך אשור המעלה אתנו פה. ויאמר להם זרובבל וישוע: לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה בית ה' כאשר צונו המלך כורש מלפנים וכעת מלפנים גם המלך דריוש (כן הוסיף יוסף הכהן שם) ואם יש את נפשכם להתפלל בבית הזה ולהשתחוות לפני ה', תבואו, כי בית ה' תפלה לכל העמים". ולא שמעו אליהם הכותים ושכרו יועצים להפר עצתם ולהשבית בנין והשבית בנין וחומות ירושלים. וה' עוז לעמו נתן והטה עליהם חסד מלכי פרס, וחכל [ו]כל מלאכת המקדש ומבצרי החומות (עזרא ד', קדמוניות י"א סוף פ"ד). ומזמן נחמיה עד ימי מלכות אלכסנדר לא נפרדו או נפרדו [?] בפירוד תמים מן
[הערות שוליים:]
1 ורחוק מעוד ענני כי ישראל וגם מלך עלד ורגם ישרלך מלך גזל כשלחו מנית אל לחלות את פני ה' (זכריה ז') היו שמרונים אזר שכנו בקרת ישראל, כמו שחזב שאנכתלל נכספרו הנוכר לד ע"ה.
2 יוסף הכהן קרל הכה"ג אזר היה כימי אלכסנדר ידע (ותלמוד ידע לאלכסנדר קטטין הלדיק והות בן כנו) ומוה גדלה המנוכה, כי כנחמיה י"ב כ' כננה כמנכר הכהן הגדול כנר ממנה הכהן ידוע כתוך מספר הכהנים, וזה סדורם: ישוע, יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן, ידוע, ונמצא כ"ה שם כתב יוחנן במקום יונתן, ומוה נתנה להוסיף להם ונגרוע כמי העולה על רוח הנתחיה. הללה הן הוספות מזוחרות כמו תמום פתום ותוחס כמו אלא זלת הוכרר עוד לדעי הפרסי הוד ,,דריוז נחעטלמנום מו קולדלמעכנום (רלה מוור עניים עוד כ"כ וכזוגזינו כתב הזר דניל'ל זמן חקירת עמוק עמוד על חקירת זמן דניאל'ל ומלכי הפרסים, ולא כתוב עד תכלית הענין ולת ניחר נדכור עתה נכתום המפלחים הנטלחים לתחור על כל אחכ כי הוה כי.
3 וז"ל הרלב"ד נס"ה, זה יחלק עם ישראל למי חלי'ה העט קלי לחתי היה שעטון הלדיק ולתנעיגנום תלמידו ומיעתו וכני עד זקנלו עעולת אחכ ולת ולל פנעל אחלי חכל פנעלט וחתני והקניו.

--- עמוד 9 (בדפוס: עמוד 3) ---
היהודים, ומהם חגו חגיהם בירושלים כמו שנראה מהמקראות ,,ויאכלו בני ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטמאת גויי הארץ אליהם לדרש לה' אלהי ישראל וג'" (עזרא ו' כ"ח) ,,וכל הנבדל מעמי הארצות אל תורת האלהים וג'" (נחמיה י' כ"ו), והיו מתחתנים עמהם גם כהני ישראל, ומהם היו זבחים על הר גריזים בלא מקדש והיכל, וזה היתה סבת קנאתם על בנין המקדש בירושלים, ומפני זה היהודים לא ארחו עמם לחברה בבנין הבית, והשוכנים בערי שמרון שמו עליהם שרים ושופטים מקרב אחיהם, כמו שנקרא סנבלט נשיא ראש השמרונים. ומזמן אלכסנדר מוקדן הוחלו לקרוא בשמוח עלי ארץ והיו למלכה שפלה להרע לישראל והיכלם בהר גריזים היה לפח ולמוקש ליושבי ירושלים. אכל בענין הזמן אשר בנו בנה מכוכה יש היכלם בין כותבי הדורות והאמת נעדרת. ויוסף הכהן כתב זה היטב באר הספור (קדמוניות י"ח ח'), וז"ל בקיצור דברים: בימי ידוע הכהן הגדול, מנשה אחיו נשא את ניקאסא בת סנבלט נשיא השמרונים, ויבקשו מאחיו הכהנים לגרש את אשה הכותית לבלתי חלל הכהונה. וידבר סנבלט על לבבו והחליק אליו בדברים לאמור: עזוב כהונת ה' בירושלים ואני אבנה לך ברשיון המלך דריוש מקדש בהר גריזים שכתבניתו אשר בירושלים ושם תהיה לכהן ולראש. וישב מנשה עם חתנו בשמרון ויבואו אליו כהנים וישראלים רבים מירושלים, אשר נשאו גם הם נשים נכריות, וישבו בערי שמרון. וסנבלט נתן כסף וזהב, שדות ומקנה לכל הבאים לשכון בשמרון, וירבו ויעצמו בזה הכותים מאד. ואלכסנדר נסע עם מחנהו ללחום עם דריוש קאמאדוס, ויכה אתו, ויקם לכבוש גם את צור, וכתב אל הכה"ג בירושלים ואל כל הארצות הקרובות שישלחו אליו צבאם ויספרו לו משמעתו. ולא שמעו אליו היהודים וכתבו אליו כי לא יוכלו למרוד בדריוש אשר כרת ברית עמם ולא יחללו את בריתו. וסנבלט כאשר ראו עוז מלכות הפרסים מטה והולך וגם צור המעטירה סגורה ומסגרת, ויקם עם שמונת אלפים איש מחיל השמרונים ויבוא אל אלכסנדר מחננו. וישמח המלך בביאתו וית חסדו עליו. ואז שאל סנבלט מאת המלך לחת רשיון לחתנו מנשה — אחי הכה"ג ידוע — לבנות מקדש אל בהר גריזים. ויאות לו המלך, ויבנה מנשה את הבית (בשנת 3428) ויהי שם לכהן ולראש. אלה דברי יוסף הכהן, אשר חי כמו
[הערות שוליים:]
1 ורחוק מעוד ענני כי גם אלכסנדר וגם רגם ישרלך מלך גזל כשלחו מנחת אל לחלות את פני ה' (זכריה ז') היו שמרונים אשר שכנו בקרת ישראל, כמו שחזב שאנכתלל בספרו הנזכר לד ע"ה.
2 יוסף הכהן קרל הכה"ג אשר היה בימי אלכסנדר ידוע (ותלמוד ידע לאלכסנדר קטטין הצדיק והוא בן כנו) ומזה גדלה המבוכה, כי בנחמיה י"ב כ' כננה במנכר הכהן הגדול בנר ממנה הכהן ידוע בתוך מספר הכהנים, וזה סדורם: ישוע, יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן, ידוע, ונמצא כ"ה שם כתב יוחנן במקום יונתן, ומזה ניתנה להוסיף להם ולגרוע כמי העולה על רוח הנתחיה. הלולה הן הוספות מזוחרות כמו תמום פתום ותוחס כמו אלא זלת הוכרר עוד לדעי הפרסי הוד ,,דריוס נחעטלמנום מו קולדלמעכנום (רלה מוור עניים עוד כ"כ וכזוגזינו כתב הזר דניל'ל זמן חקירת עמוק עמוד על חקירת זמן דניאל ומלכי הפרסים, ולא כתוב עד תכלית הענין ולת נחר נדכור עתה בכתום הספורים הנטלחים לתאור על כל אחד כי הזה כי.
Gervinus Geschichte der poetischen National-Literatur II. 217 (רלה מזור ענינים על ד"מ)
3 וז"ל הראב"ד נס"ה, זה יחלק עם ישראל למי חלי'ה העט קלי לחתי היה שמעון הצדיק ולתנעיגנום תלמידו ומיעתו וכני עד זקנלו עעולת אחכ ולת ולל פנעל אחלי חכל פנעלט וחתני והקניו.

--- עמוד 10 (בדפוס: עמוד 4) ---
ד' מאות שנה אחר זה המעשה, וכן כתבו הערבי מקריצי והראב"ד בספר הקבלה. וכל זה סותר דברי המקרא בנחמיה י"ג כ"ט. כי כאשר השביע נחמיה את היהודים לגרש את נשים הנכריות כתב: ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי, ונראה מזה כי זה המעשה כבר היה בימי נחמיה תחת דריוש נחטהוס [נותהוס], אם לא נאמר כמו שאמרו קצת מחכמי העמים, כי שני מעשים דומים בשמות דומים קרו בזמנים שונים. ומלבד זה נראה מדברי יוסף הכהן, כי היכלם כבר היה בגוי בני ישראל בטרם [?] בנוי בני ישראל מלפנים, ממה שכתב (עס י"ח סוף פ"ח) ,,כאשר שמעו השמרונים כי היהודים מצאו חן בעיני אלכסנדר, הלכו גם הם לקראתו עם חיל צבא אשר שלחם סנבלט, ויפגעו בו לבוא גם אל עירם ואל בית מקדשם" ולדברים הנאמרים לפני זה שאלכסנדר נתן רשיון לסנבלט לבנות המקדש כאשר בא להלחמו את צור, אי אפשר שכבר יהיה עומד על תלו באותו זמן; כי ז' חדשים עמד המלך לכבוש את צור ולאחר שנלכדה הלך לירושלים (לדברי יוזעפוס) ואף אם הלך מתחלה לכבוש את גת כמו שכתב יוסף הכהן, לא אחר שם כי אם ב' חדשים, ואי אפשר שבנו בית מקדשם, בית סמל הקנאה למקדש אשר בירושלים אשר תשעה תשעה במשך חדשים. ועל הסתחירה [הסתירה?] הזאת העיר הכותב קורות העברים פרידא (ח' ד' לד ח'), ואמר, כי יוסף הכהן שגה בזה בכנין היכלם היה בזמן נחמיה היה ברשיון המלך דריוש נחטהוס כאשר הלך לכבוש את מצרים וכבש גם את שם ובא אליו סנבלט ונתן לו המלך רשיון לבנות המקדש; אכן לא נמצא מזה זכר בדורשי הדורות שהלך לכבוד את צור; וגם זה הזר ישיגה בזה יוסף הכהן, אשר היה קרוב לזמן אלכסנדר, ולכן גם הראב"ד לא סר שנוכיר בסמוך. ובאמת אין זה סתירה בדברי יוסף הכהן, כי כבר בנו להם מקדש מפנים מעט למקום התפילתם, כמו שהיו להם בכל הזמנים אף אחר הריסת מקדשם וקורין לו בית הצלוח, וכאשר ראו הפארת המקדש בירושלים דרך הנה פנים, לבנות גם הם בית ארזים למשכן עולמים.

ובתלמוד לא נזכר דבר מבר מבנין היכלם רק היכלם רק להיפוך מחרבת הר גריזים. ואמרו (יומא כ"ט וכמגילת תענית פ"ט) כאשר בקשו הכוהים להחריב את בית אלהינו יצא שמעון הצדיק עם הכהנים לקראת אלכסנדר. כיון שראה אלכסנדר את
[הערות שוליים:]
1 וכן המעשה אשר הזכיר יוסיפון העברי ,,כי המלך אמר ליהודים להקים להם ,,היקים להקים להם בית מקדש ותחת יהודק ודדוק עם כיתות היו תבירו זהם.
[טקסט הערת שוליים דחוס ולא קריא במלואו]

--- עמוד 11 (בדפוס: עמוד 5) ---
שמעון הצדיק ירד ממרכבחו וג' אמר להם באתם אמרו להם באחם למה לכם מקום שאנחנו מתפללים עליך ועל מלכוחך שלא יחרוב יתעוד הכותים האלה. אמר להם הרי הם מסורים בידכם וחרשו וחרבו את הר גריזים וזרעוהו כמשענים. וכבר חמת הרב הארודמי (עמוז עינים כ"ח) על הסיפור הזה שאין לו יסוד מוסד, ואין ספק שעירב דברים יש בדבריו חז"ל, כי חרבת הר גריזים ושממת ההיכל נעשה מן יוחנן הורקנס, כאשר נזכיר, ב' מאות שנים אחרי כן. ותחלת הספור מן הכה"ג שהלך לקראת אלכסנדר נמצא גם בקדמוניות העברי פ"ה מ') וביוספיפון העברי פ"ה ונקרא שם ידוע בן יונתן (נחמיה י"ב י"ז) והלך לקראת המלך לשכך חמתו על דבר אשר היה ירם עם דריוש. והסיפור הזה נגנבו הכותים מבית העברים ולקחו התפארת לעצמם.

והאמת כי אנשי יהודה וירושלים מצאו חן יותר מהכותים אף שנבלט נתן בידו חיל השמרונים בהלחמו עם המצרים, עם הלכו נגד עם ולהלכו עם המצרים, כי לא הניח לאנשי שכם והשוממים והארמנית בשנת השמיטה כאשר עשה ליהודים ושאל מי אחם עברים? (קדמוניות י"ח ז'). גם נתן לבני יהודה על כל ארץ שומרון נחלחם, חפשי ונקי מכל מסים וארנונים (בספרו כהן בספרו יוסף הכהן כנגד אפיאן פ"ב אזכיר) וזה היה בלי ספק אחר שהמיתו השמרונים את אנדראמאך פקיד המלך (קולעיחלום ד' ח' וליועגניום). —

ומעת אשר הוקם ההיכל בהר גריזים והרבו הכותים עצמם מאד וכל העירות הקרובות אל שומרון עלו לחוג את הני ה' בהר גריזים, ומזה גדלה שנאת יהודה ואש קנאת התבערה אשר בערה כבר בזמן ניסודה הבית בימי נחמיה לא סרה עוד מלבבם, אף כי רוב הכותים לא היו עוד הכותים הראשונים אשר באו מארץ נכריה ומקרב ישראל נספחו אליהם נספחו המונים המונים, ועזבו או מנהגי עובדי נכר ועשו ככל חוקים ומשפטים אשר צוה ה' ובאלהי ישראל התאמרו. ואולי נעשה בזה הזמן גם העתקת התורה שלהם בחלופיהם ושינוייהם, כי בלעדם לא היה יסוד ושורש לעבודתם ולמקדשם. ויוסף הכהן משנאתו את הכותים לא כסה על עינם דבר בכל מעשיהם וקורותיהם וכתב (קדמוניות י"ח סוף פ"ח) ,,ויתקבצו אליהם כל חטא משפט מות וכל המחוללים שבחות ואוכלים
[הערות שוליים:]
1 יוסף הכהן לא הזכיר דבר עוד המעשה הנעשה קורטיאום וקורטעיחלום הנזלו, וז"ל: ,,כאשר שמע אלכסנדר לעמדים בעלרים, כי הצמרונים שדפו מי את אנדרלמעכלוס שר פקד שם על כל ארץ סורית, וימהר וילך אל שומרון לנקום את מיתת פקידו". ויתנו בידו את הפושעים אשר הרעה הזאת ויימיתם" ,,וליועגניום הוסיף על זה וכתב: ובלוד אלכסנדר את שומרון וגירש את יוזכיה תחתיהם את המקדני. והעתקתי פרידא (פ"ח דף קל"ג) הוסיף גם כותו גם עלנו ותמר: והכנרזים עשתה יבנו כזבכם תחת עלתה בשכם עלתה נמרוס הרים.
2 ונספר שנז יהודה כד י"ב נכיוח טוט למך לפני הזמלך זסת מנסה ומכוכל אמר, ותכוה עלוס עלח כוות ולת עלכל.זזח כננילות כלוונו וזלת עעורודת כי מוחו לו יתנוזו וזלמנו כי מין חמוזד לח מלרודז שוסס.וזעל כל.זדכריס שוט וזלל לדגריח סזם כי הההעעדרוזת כדס מתנוז וכהל.וזענייס וזעכריחס נתנוז שם.

--- עמוד 12 (בדפוס: עמוד 6) ---
מאכלים אסורים, כי נגרשו או ברחו מירושלים ויבאו אל השמרונים להנצל את נפשם". ובכל זה לא מצא שמץ דופי בעבודתם את ה' רק באשר הקריבו את קרבנם במקום אשר לא צוה אותם.

ולאחר מות המלך אלכסנדר (בשנת גתל"ז) שרי צבאיו חלקו את כל הארצות אשר לכד, ומאז חלה חרב ומלחמה בארצות המורח וגם ארץ יהודה ושומרון נפלה במהומות הקרב ובאה תחת ממשלת אנטיגנוס ושוב תחת תלמי מלך מצרים וכאשר גבר אנטיגנוס עזב את הארץ וילך מצרימה אחר שהרס מבצרי החומות עכו, יפו, שמרון וגת. ורבים מיושבי יהודה ושמרון עלו אתו למצרים, וישבו כאלכסנדרי, מפני שהיו יראים חמת המלך אנטיגנוס. או לפי שהארץ היתה חרבה ושממה מן המלחמות האלה, ובמצרים ישבו שקט ושאנן תחת שבט המלך תלמי, אשר הטה אליהם חסדו, וכל טוב ארץ מצרים ומסחר לפניהם (קדמוניות י"ג ח'). ותלמי היתה רעתו לפני הארץ עוב לשלול ולכבו את מקדש הר גריזים ונתחם על זה בהתחננו אליו שלוחי שומרון (ד"ה לאבולפתח). ושם באלכסנדרי שכנו יהדיו הכותים והיהודים תחת מלכי תלמי, אבל שנאתם ומריבם לא שבחו גם שם על אדמת נכר, כאשר נראה מספור אחד אשר הביא יוסף הכהן (עס י"ג ד' ויוחסין קל"ח) וז"ל: בימי תלמי פילומטר היה ריב בין היהודים והכותים אשר ישבו באלכסנדרי, אם המקדש אשר בחר ה' לו למושב הוא ירושלים או הר גריזים. ויביאו את משפטם לפני המלך. ויבחרו היהודים את אנדרוניקוס לריב את ריבם והכותים בחרו את שבאי ואת דוסאי, והתנו ביניהם כי המנוצח יומת. וייטב דברי אנדרוניקום בעיני המלך, והוא לקח ראיותיו ומופתיו מיחוסי שלשלת כהני ומהתפארת של מקדש אל בירושלים, אשר כל הגוים מסביב יביאו שי למורא. וימת את אנשי ריבו כאשר התנו ביניהם. — והספור הזה כמו שהביאו יוסף הכהן אין לו קשר אמיץ שם ולא ידענו מבואו. ובדברי הימים מן אבולפתח כתב זה הספור באופן היותר נאות לשמע אזן. ולא נוכל לברור האמת מן השקר בכל הספורים האלה, אשר שנו ושלשו בספריהם באופנים שונים (ראה ספר יהושע פרק מ"ו וכעתנו עס), ובכל זה נביא דבריו על פי העתקת שנוררער (Paulus Repert. l. ) וז"ל: בשנת עשרה למלכות תלמי נשא המלך את נפש לדעת השנוים והחלופים אשר בין חורת השמרונים והיהודים וישלח ויקרא מן זקני היהודים ומן השמרונים. ויבואו מן השמרונים אהרן ונספחו אליו סומלה והורדמכה ומן היהודים בא אלעזר. ויתן להם המלך בחים ברחוב אלרואק וגם לכל איש אחד מבין בלשון יון למחורגמן. ותרגמו השמרונים את התורה והיהודים התורה עם שארי כתבי קודש. וכאשר קרא המלך את תרגומם ומצא כי בחורת השמרונים נכתבים דברים החסרים בחורת היהודים, וישאל אוחם מאיה סבה באו החילופים האלה, ואם החלופים האלה נוגעים בשרשי החורה ובעצמותה או רק בסעיפיה. ובחוך תשובתם שמו השמרונים לפניו ב' שינויים הראשים לפי אמונתם ואמרו: האהד, כי המקום אשר בחר אלהים אשר בחר בחר [כפילות] הוא הר גריזים, כי לפי היהודים לא נמצא סמך על המקום על הבחורה אשר בחר לשכתו, והיהודים אמרו כי גם למשה לא נגלה שם המקום הזה, ובכל זה נעטוו עלינו להקריב מדי שנה בשנה קרבן חטאת, ואם לא ידע לכהן המקום אשר יקריב בו, או שלא הקריב כלל או הקריב שלא במקומה, וכל זה בהוד וגלוי כי ימים רבים נחישב משכן ה' על ההר ושם הקריב הקריביו את קרבניהם. —

--- עמוד 13 (בדפוס: עמוד 7) ---
והחילוף השני הוא בענין הגמול והעונש, אשר הוא יסוד לכל אמונה, ולכן כתבנו ליום נקם ושלם ליהודים ולא נודע לפי נוסחתם אם הגמול יבוא מיד, אם בעולם הזה או בעולם הבא. ועוד שאל המלך את דעתם בענין הנביאים אשר כתבו לפי היהודים את ספריהם. ויענו: לא ידענו לא את נבואתם ולא את ספריהם, כי לא ימלט שהספרים נכתבו מן הנביאים או לא, ואם נכתבו מן הנביאים, כבר אמרה החורה ולא עוד נביא כמשה, ולא קם עוד נביא לא כמשה, ואם לא יכחישו דברי החורה, או ספריהם לא מוחר להוסיף ולא לגרוע. ואת גרעו מדברי החורה או צריכים תיקון, ואם הוספיפו הלא כתיב לא תוסיפו ולא תגרעו; ואם השתנו מצות החורה, הלא מצות החורה חוקות עולם הן ולא נשתנו. ויאמר אחד מן העומדים לפני המלך: סבת השתנות הדת אצל היונים היא, כי אפשר שיאסר דבר בזמן מה שיהיה רצוי הפכו במשך השנים, כי החוקים האלה לא יהיו לחק עולם אשר לא ישתנו, רק תלויים בפעולתם ובסבחם אשר יפעילו ובסבתם כפי טבעי הזמן והכנות המקבלים. ויענו השמרונים ויאמרו האמת אתכם בזה, כדת האנושית, אשר השתנה בזמן המאוחר בהשתנות הסבות; אבל לא תוציאו משפט מחוייב על דתי אלהות אשר לא תשתנינה בהחחלפות הפועל ועל ידי תכנות המקבלים, וקצרה ידיעתנו מלהשיג ידיעה מוחלטת מסבתה ולא נגזור על בטל דבר שלא יושג שלא נשיג בשכלנו. ולפי שידע הבורא בהכמתו קיצור ידיעתנו, לכן נחן לנו החורה ומצוות פרטיח מבלי נגזור מחחילה מסיבתן על הכללות על שמירת הפרטית, כמו שאין אנו נזהרים מבשר החזיר לפי שלא נמצאו בהם סימני טהרה, אף שוה באמת טעם איסור אכילתם, והאסורה יש לה יחום אל הסכבה והסכבה תעמוד לנצח בקיום המין, ומזה תעמוד האסורה בנצחות הטבע. ודי לנו אם נדע הטעם או אם הודיע לנו הודיע כמו במיני האסורים והמותחרים, ומזה נשפט כי נהגרו עליהם עד עולם כי יש לאזורה יחום כטבעי, ולכן לא נעריך אל תכלית הדבר, אל המנהגים והכנת המקבלים, רק אל עצמותו ומהותו ופרטיו ולזה לא ישתנה לעולם. ויטיבו דברי השמרונים בעיני המלך, ויאמרו כי בחורת השמרונים יש לנו קבלה משביעים וקנים, ירחמן השם, שלא נקבל שום דבר רק דברי החורה הזאת. ועתה צוה אל היהודים כי יקרבו אל המקום אשר שכן שמו שמו ובכל הקרב שם ובכל יומת, למען לא יכעיסו אותנו בדבריהם. ויצו את היהודים בל יקרבו אל הר הברכה. וישלח את השמרונים בכבוד אל ארצם ויתן להם מתנות כיד המלך" — וכל הספור הזה, אף כי נראה לעין, כי במחחרת מצאו ולקחו דבריהם מספור העחקת החורה על ידי השבעים זקנים כמו שאמרו גם כן [כמו שאמרו] העחיקו העת אשר העחיקו היהודים את החורה. — בכל זה ראויה עוד לחקור על זה הספור על מצד שנמצא באמת מקצת סעד לדבריהם בדברי יוסף הכהן הנאמרים למעלה, גם לפי שרוב שנוייהם בנוסחת חורת השמרונים נמצאים גם כן בנוסחת השבעים כמו שנזכיר בפרק השלישי. —

וכאשר שבתו המלחמות בין מלכי סוריא ומלכי מצרים נחה ושקטה גם ארץ יהודה מחרועת מלחמה, יד היהודים גברה או השמרונים על השמרונים, כי כהניהם ושריהם היו בחצרות המלכים, ואנטיאכוס הגדול ותלמי אפיפאנס חלקו המסים והארנוניות מן ארץ יהודה שוה כשוה ויפקדו על זה איש מבני יהודה, והיה זה שלום יהודה, והיה זה שלום יהודה, עד אשר באו ימי צר ואנחה תחת מלכות הרשעה, אנטיאכוס אפיפאנוס מלך

--- עמוד 14 (בדפוס: עמוד 8) ---
סוריא, אשר הלך לכבוש את ארץ מצרים ושב לאחור מפני הרומים ובא לארץ יהודה וירושלים בזדונו וגאונו להברית אמונת ישראל ולהדריחם ממצות ה'. וגם על הכותים עבר עכר ועמו, כי גם המה נכללו בתוך עדת בני ישראל; אכן הם ממעלו על ב"ה ולא הערו למות נפשם כאשר עשו בני יהודה תחת החשמונאים, וכתבו אל אנטיוכס: לא היהודים אנחנו ולא ידענו את אלהי העברים ומצדון באו אבותינו לישב בארץ הזאת, אך הארץ הזאת אכלת יושביה היא ולא תכיל את העובדים אלהי נכר, ולכן בנינו את הבית הזה לאלהים אשר לא ידענו ולא מלכנו ומחפץ ורצוננו שמרנו את השבת ומועדי אל. ועתה אם רעה היא בעיניך ללכת בדרך העברים ולעבוד את אלהיהם נחזיר ונשוב ליראת אבותינו ומשפטי הגוים אשר סביבותנו נעשה, ונקרא את שם קדשינו על שם יאפים העלליענא (קדמוניות י"ב ה', כ' מכבי י"ח), וכן עשו. ובגדו באלהי הצבאות ולא נחלו על צרת אחיהם ולא באו בברית עמהם ללחום מלחמת ה' וגדולה מזאת עשו וילחמו כנגד אחיהם העברים בתוך חיל אפפלאנוס (א' מכבי ג' י"ז יוד). גם אחרי כן כאשר החשמונאים גברו וגברו, הלכו הכותים סחור סחור אל הגוים מסביב לעורר שנאה ומרדון לכו על אויבי ישראל גם הם ונוספו לעם ישראל אויבי (מכבי א' ו', י'; קדמוניות י"ג ג', י"ג י"ה). ובשאון המלחמות האלה (בשנת ג"ה מ"ד — גהל"ט) לא גדלה עוד יד החשמונאים לשעבוד עול ושעבוד סורי, ולכן לא פקדו או פשעי שמרון עד ימי הורקנוס ובניו; כי או נהלקה מלכת סורי בין אנטיאכוס גריפוס ואנטיאכוס ציצין, ונשבר מטה רשע שבט מושלים וישראל עשו את חיל וירשו את מורשתם והרחיבו את גבולם. ויבוא יוחנן הורקנוס (בשנת ג' זז מעפות וזלטים) וילכוד את שכם ואת הר גריזים ויחרב את בית מקדשם ב' מאות שנה לאחר הוסד יסודוחיו (קדמוניות י"ג י"ז) והיה מעי מפלה ולא יבנה עוד. ובא

--- עמוד 15 (בדפוס: עמוד 9) ---
שנים אחרי כן הלך הורקנס ללכד גם את שומרון, כי חרה אפו על הכוהים אשר עשו רעה עם אנשי יהודה הגרים בעיר מארינא (עס י"ג יוד). והשמרונים במצור ובמצוק קראו לעזרה את אנטיוכוס ציציון, ואנטיגנוס ואריסטובל בני הורקנוס הכו את חילו לפי חרב, וישב שם הורקנס שנה אחת ולא יוכל ללכדה, כי היתה חזוקה מאד וחומות גדולות ובצרות מקיפות אותה מסביב. ולקץ השנה ויהי רעב גדול בשומרון והורקנוס וחילו צרים עליה ואין יוצא ואין בא, ותבקע העיר וישימיה תל עולם וישביה הכה לפי חרב, והנמלטים ברחו לערי הרחוקות, ומהם הלכו לרמשק, עיר ממלכת אנטיוכוס וישכו שם. ומעת הזאת הורד כבודם ועוזם והיו מפוזרים ומפוזרים על הזמן אשר גברו הרומים ונלכדה ירושלים מן פמפיוס; כי או אבדו היהודים כל הארצות והעירות אשר לכדו מקדם לשמרונים וגם לשמרונים ניתנו נחלתם (מלחמת העברים א' סוף פ"ז). וגמבינום הרם את שומרון מתוך ההפיכה בנה אותה מחרש אחרי כן ביפייה בבתי ספונים והחומות בצורות ועלחה ביפיה על כל הערים מסביב; וישם שם את אנשי חילו להגין על העריס ושלא ימרדו בו יושבי ירושלים, ויקרא את שמה שבאסטוס (קדמוניות י"ה ה') לכבוד הקיסר אויגוסטוס.

אבל לא בנה את מקדשם בהר גריזים כי ירא בוה מן היהודים. ולאחרי מות הורודוס חלקו הרומים את ממלכתו החת בניו ויתנו לארקילום את ארץ אדום ויהודה ושומרון, וצוה לו שלא יגבה מן השמרונים רק שלשה רביעים מן הסם הקצוב, לגמלם טוב על אשר לא התערבו עם השונים והמורדים, אשר הרימו את ידם ברומים אחר מיתת הורודוס. וכאשר עשה לא כן [כאשר לא עשה כן] ויגרשו אותו הרומים ויוחן ממשלת הארץ לאפרכוסי הרומים (מלחמת העברים ב' ו'). — ויהי בימי הקיסר קלודיאום ויהרגו הכותים ככפר גנים אחד מאנשי גליל העוברים דרך ארצם לחוג את התג בירושלים. וכשמעו אחיו בירושלים כי רצחו דרך שכמה,
[הערות שוליים בעמודים 12-15: כלולות ציטוטים ומראי מקום מפורטים בכתב קטן, כולל Paulus Repert.,,Comment,Not. et Extr. ועוד — לא תומללו במלואם עקב צפיפות וגודל אות זעיר, אך אינם כוללים שמות מקומות/אנשים נוספים מעבר למופיע בגוף הטקסט לעיל.]

--- עמוד 16 (בדפוס: עמוד 10) ---
זעמו על קימאנוס פקיד הרומים, וידברו לכו את דמי הנרצח מיד הכותים, והוא לקח כופר מידם ולא קם עליהם למשפט. וכאשר נודע זה ליהודים קמו הם על הכותים והפילו והפילו מהם חללים. והכותים שלחו אל קומאנוס לבוא לעזורתם ויקם עם חילו והחיל השמרונים ויפלו היהודים תחת חרב הרומים והנשארים ברחו אל עריהם. ואנשים הפחוחים מדלת העם, התאספו אחרי כן ויפלו על ערי השמרונים וישללו ויבוזו את רכושם ושרפו את בחיהם באש. וישלחו השמרונים אל קואדראדוס אפרכם הרומים, ויצעקו אליו על היהודים. ויצו לשלוח לרומי מן היהודים ומן השמרונים עם קאאממאנוס לדון את דינם שם לפני הקיסר. ואגריפפס בן אריסטובלוס אז ברומי היה ונכבד ככבר בבית המלך, ויהל את פני אגריפינה אשת הקיסר לדבר על הקיסר עם עמו ולהתחנן לו להשיב אל השמרונים הרעה אשר עשו. וישע הקיסר לדברי אשתו ויתן ויתן את היהודים ואת שלוחי השמרונים הרג בחרב, ויגרש גם את קומאנוס מפקודתו, על אשר היחה חילתה [היתה תחילת] על השמרונים (קדמוניות כ' ה'; מלחמות העברים ב' י"ח).

ומבריבת הכוחים ובמלחמות הפריצים לא הוזכר שם הכוחים בספורי יוסף הכהן ועמדו מנגד ביום שבות זרים תחת חיל היהודים פעספסיאן וטיטוס וכאשר נלכדה ונפלה ירושלים גם שומרון נתנה יד לאבדון ומות של אחיהם, ומות של אחיהם, ומבחילת מלחמות הרומים כאשר עברו ארצם דרך ארצם גם שם עבר עליהם גם עברו עליהם ונפלו אחד עשר אלף על הר גריזים (עס ג' ג') ביום אשר צרת ראו נפשם וקמו כנגד הרומים; ומעת הזאת גם שנאתם על קנאתם על היהודים שבחה ובטלה, כי גורל אחד נפל על שניהם תחת עול שיעבוד הרומים, ולכן לא נזכר את שמם מן חרבת ירושלים (בשנת ע' לחזטן הכוגלרים) עד מלחמת הדריאנום (בשנת קל"ו) — ובמלחמה ההיא — אם נברר האוכל מן הפסולת, האמת מן השקר, במה שכתבו בספר יהושע פמ"ז — נראה כי גם השמרונים לא הניחו חרבם אל נדנה במלחמה ההיא, ונספחו גם הם אל בית יעקב לשלם את הרומים כל פעלם. והנה קורות המלחמה ההיא לא נרשמו רק בקיצור בירושלמי תענית פ"ד ובמדרש איכה נ"ג ומבאר נכריה נשאב דברינו פה.

--- עמוד 17 (בדפוס: עמוד 11) ---
בכל ארצות המורח באו אליו לעזרה, וגם עם הפרטהיער והחזיקו החוזק את ידם, בא ליהודים חיל עצום מגבורי חיל, ולא יוכלו הרומים לעמוד כנגדם עד אשר בא ביוליאום וזוועירוס עם חילו מאי בריטאניע וביתר ירושלים ולכד את הדריאן אם הוזכר לא אם הודריאן עצמו היה בעצמו במלחמות ההמה. ומדברי המדרש (דברים רבה כ"ל ד') משמע שהיה הוא עצמו שם, ממה שאמרו ,,עח הוא שיעלה אדריינום שחיק עצמות" וינפץ אבני בית המקדש; וכן מפורש כי אדריינוס עצמו בעצמו כאב"ם בהתכולת שני כוחים; ומנשה ואפרים אשר הראו לו המערוה היוצאות מירושלים אל לוד ויריחו וגם משם היו מביאים מזון וצדה. וכאשר לכד ירושלים כתוב שם שהלך שם שהלך גם כן לכבוש את שכם והסיב את ה' עליו לסלוח לכם, אבל בנה עיר על הר גריזים ובתחתחית ההר בנה היכל לאלהיו והציב בו הילכי מהקדש מצופים כסף וזהב, מלאכת מחשבת בוני שלמה, אשר לקח עמו מירושלים. ונראה מהספור שם שמרדו בו הכותים עוד הפעם הלך משם לרומי, ושרפו את היכלו, ואו גור עליהם גזרות ושמדות על המילה ושמירת השבת והמועדים, ונפקדו בחרב והרג ואבדן, ובימים האלה נאבדו רוב ספרי הכותים, אשר קראו בשמותם ספר חיי הבא, ספר הצלות והתשבחות, ספר יחוסי הכהנים ודברי הימים, ולא נשאר רק ספר החורה. וכל זה כתב כמו כן אבולפתח והוסיף כי אשת הדריאן היחה שמרונית מיאסוף. — והנה בכל הנגזרות ושמרות שעברו מן הזמן הזה על השמרונים לא מעלו ב"ה ולא הפרו את בריתו ולא הפרו את בריתו כמו שהפרו בריתם לא כמו שהפרו בריתם [כפילות] במלכות היונים, כי חוקי ה' וחורתו עשו ברוחב הזמן שורש פורה אהבת אמונת ישראל בלבכם, ושבט נוגש ומטה מוסרה, אשר עברה עליהם, אח לצרת ישראל הולידו ובפרט כאשר בחרבן עיר העליה ומקדש עולמים סבת קנאתם עולמים סבת קנאתם עולמים ...

--- עמוד 18 (בדפוס: עמוד 12) ---
מעמד היהודים היה במדרגה פחותה או בזויה מן הכוחים, כי לא נעתק צורם, הר גריזים ממקומו, מקום מקדשם וחפלחם, ושם קראו מקרא ועצרה לאסוף הנדחים ולקבץ המפוזרים, וחבו כמעט רגע בעת הזעם, וכאשר זרחה שמש צדקה שבו אל מקומם וינוחו במרום הרם, עד הזמן אשר כלה נגרשו — ,,ונחו הכותים שקט ושאנן בזמן ממשלת אנטונינוס כבימי יהושע בן נון, כי היה אוהב השמרונים ולמד התורה ונהג עצמו בכל מנהגי ישראל. וימלך אנטונינוס ל"ב שנה וימת: ובמיתתו הלכה ישועת ותפארת השמרונים" (כן כתב אבולפתח) — ובספר יהושע לא הוזכר עוד שם מושל אחר אדריאנוס וכולל בשם אנטונינוס שני מלכים, אשר חכונה אחת להם לטוב, והם אנטאנינוס פיאום מלך אשר מלך מן 138 — 161, ומארק אוירעל המכונה בשם הפילוסוף המלך מן 161 — 181, ובזמן שניהם צדקה ומשפט היו שבט מישור וכל הגזירות אשר נגזרו על היהודים והשמרונים נתבטלו — ובחוכן גם הגזירה על המילה — אך גזרו שלא יקבלו גרים וימולו אותם. ומארק אוירעל התחדש אחר כן גזירות הדריאן על היהודים כאשר עזרו את הפארטערע כנגד הרומים (מינעטער דף ק'). ובזמן הקיסר קאממאדוס (192 — 180) היה ריב ומריבה בין לוי, כהג השמרונים, ובין הפילוסוף אלכסנדר אפרדסי אודת האמונה בחידוש העולם, וזאת היתה הסבה שקם עליהם שאון הקיסר בחרב ובאש וכל חבלי היסורים, וטמאו הרומים ביתם ובית תפלחם בבשר החזיר ובפסליהם על פי עצה היועצה מאת הרופא גאלענוס. כ"כ אבולפחח; וחחום הדבר ולא נדע מה היתה מחלוקתם ועל מה בא עליהם חרון אף הזה, אשר לא נמצא זכר מזה בספרי העמים. ובמלחמות ניגער עם זעווער על דבר הממשלה על הרומים, היהודים והשמרונים עורו את ניגער, אשר היה מלפנים פקיד מלפנים פקיד הרומים בכל ארץ סוריא, וכאשר גבר זעווער (195) שלם לכל העומדים כנגדו את גמולו וגזור גוזר גזירות על היהודים והשמרונים ולקח מהם משפט אורחי הארץ ,,Neapolitanis etiam Palaestinensibus jus civitatis abstulit" (Spart. c. 9) ואחרי כן החזיר ליהודים המשפט ההוא (מינעטער ק"ג). ואולי גם לשמרונים (in Chron. ad 198). והנוצרי הראנימוס כתב כי בשנה החמשית למלכותו היתה מלחמה בין היהודים והשמרונים, והערבי אבולפראג כתב, כי היתה בשנה הראשונה למלכותו וקראה מלחמה חזקה (קרנת חסינא, פתנה עציעה) ונפלו משניהם אנשים רבים. זה רחוק להאמין שהתעוררו או שנאה ומדון וחרב ומדון איש על אחיו בזמן אשר כח זרועם וחיל עוים נשברו ונלכדו (ח"ד דף 1182) וכן כתב באונאש: on ne devine pas ou cet historien arabe a déterré cet évènement inconnu aux paiens
[הערה שוליים: כלולה תוספת ביבליוגרפית ארוכה על גזירות רומיות/היהודים/שמרונים בכתב קטן — Lex de servis; ,,הוא המקרץ והמתרגם ספרי לריפטע"; ,,ובכ' נהעתקות נעלנלד" Act. Lips. — לא תומלל במלואו עקב צפיפות וגודל אות זעיר.]

--- עמוד 19 (בדפוס: עמוד 13) ---
ואמר שכונתו אל המרדח קלוידיאום, אשר גם מן היהודים אשר גם מן היהודים אשר גם מן היהודים לחמו בצבאותיו ולפי דעת אחרים היה הוא בעצמו איש יהודי (טינעטער ק"נ) וההכם יאסט בספרו היקר על קורות העברים (ח"ד דף פ') כתב ,,זה ברור כשמש ששנאת היהודים על השמרונים התחילו בעת ההיא והסמיך מן דבריו את דברי ירושלמי סוף ע"ז מן ניסוך יינם וקדמות שמצאו יונה ורדמות על הר גריזים (רלה דנכינו לקמן פ"ג), ושוב כתב: Die Erbitterung führte bald zur Schlägerei, die nach einigen in einen wüthenden Krieg ausgeartet sein soll — ועל דברי באונאש, אשר כתב הוזכרתי צד ק"ל, כתב בהערותיו אשר צד ק"ל, כתב בהערותיו: Bei der bestimmten Nachricht von dem Sammariter-Krieg, die der Thalmud enthält, leidet die von mehreren Seiten wiederhallende Stimme keine Zweifel mehr, und so wäre eine Lücke gerade zu ausgefüllt.

וחתימה מן איש חכם ומפואר כזה, אשר בחן כל דבריו בעומק הבחינה, להאיר השכח הספקוח בספורי קדמוניות בלבת אש כאשר כסה בערפל, כי כל מה שכתב לאמת וברור לעין כל מן ,,מלחמת שמרונית" אין לו יחום לדברי הירושלמי שם, שלא הוזכיר רק הגזרות שגזרו חכמי תלמוד עליהם לאסור תלמוד עליהם לאסור עליהם שחיטתם וייגם בימי רמ"ג ואוחן לא פשטו ולא קיבלו עליהן בני ישראל עד ימי ר' אמי ורבי אסי. ומחברי התלמוד ירושלמי לא ידעו לא הזמן ולא הסיבה על הגזירות האלה עד שאמר אחד בזמן מלכות דיקליטונס (303 — 284) גזרו על יינם! גם מה שאמרו בבבלי חולין לאמיתחת גלויה מן דמות יונה שמצאו על הר גריזים, לא ידעו מה מחברי ירושלמי, ולא נוכר שם רק ,,ואית דבעי מימר כמין יון אית להון ומ:סכין ליה". ולא נראה מכל דברי התלמוד איסור והחיר היו חשודין בעיניהם, כמו שאמרו בפירוש בירושלמי, לאסור את ייגן, ולא היה מעולם קול חרועת מלחמה על זה בשדה העפרים, והפרוד הזה לא עשה כן רושם רב בכל השמרונים, אשר היו נפרדים מאו מן היהודים, ובכל מקומות מושבותם היו להם בתי כנסיות מיוחדות להם, אך שנאתם וקנאתם אף שערעת נושנת היו, בכל זה בטלה הסבה לצאת מן הכח אל הפועל. ועוד לא הוברר על מה נתיסדו דברי המחברים הנוכרים מן המלחמה ההיא —
[הערת שוליים בכתב קטן, ציטוטים ודיון על מקורות]

--- עמוד 20 (בדפוס: עמוד 14) ---
,,והקיסר אלכסנדר ועוועורוס (225 — 222) מכר בכסף את נפש השמרונים ובקש להדיח את הכה"ג נתנאל או אבוני אחד ממשפחתו, ללכת אחרי עבודת נכר ולא שמע לו״ כ"כ אבולפתח, ובספר יהושע פמ"ח קרא שם הכהן עקבון ע"ש, ולפי לוחי כהני שמרונים למספר שנחום אשר הציב החכם שאנבאלל בספרו הנזכר (לד ק' כ') היה שם הכה"ג בימי מלכות זעוער, אלעזר. ואם אמת היא מה שספרו שם הכוחים מן העני והלחץ והלבו ל"ו,,ונכבלתי, וישחקו עלי לעערים וילענו עלי, וישימו אותי לחלס, גם חוחם לא שנחתי, כי הטים הזדונים ידדו חדרי בעני וירפאו אותי מחחלופי הדעיון ויקדינו לי החמת חחוחי אחרי החרחקה מנני.

והנכי בקלחי את דבריך היום הזה ונבהלחי ונכם כעם נקרני, וחמרתי חהי אהי, הגם הלם אגיתי וצעחי מני חורח והריחי עמל וילדחי רוח? הקומה נא ולרלה הכניים לחני לחרי, ולם הוקלחי לחי ורעי, וחם הופלחי דנר עתי שאינו עחוקן וחוטתי אח הרביס וחם אחגלל נגע נקורח בחי לחדוחקהו הו הרום להרלחגה וחהי לחל עולם. ותחנוקן אח כזלגזים שנה, ומעק בעלוזים סנה, ימין וזעחל, לחביט לל הכפות, וימנע לל הככפוח, וחנח הנה יורדת לו יוזח לו הכם, יחין לנה, וחנח הזוות ולין נחה חחח לחח ותסים, ומפני אני חחרי כן להביע עוד אל מגעזי אלנעעוחיו לנחון לגלוין, וחל ילדעו יעל ים ולגידוו וחיחדוו הים ען חטח,

נחענחה המזעעמה חזר היחה בין היהודים והכוחים ניתי רני ובד' ויוים רנים לחוריהם לח יזוח לככוחה בזם ולחעה זה עם וה נלוו זה בכתלך ונחנקית, וקזק העידו כופלי לליל בכחכנס בכתנז שנעת ההיה נלחמה גדולה וזעולמים רנים ווזללים כפלו, לח היחה כוזח כוזעח, כי רניס עעני יזרלל הכתעולים נקזון וזה הנוזם מעט לעעריהם עוריהם לככפריס עניוח סנילת נעריהם. ולת יעלה על לג מי יורע העחיס לומר זרון לכם על הזיזוס לכם על הכותיס וחעילחם עד לחעעיר לחעזיר לכם ננ׳ יזרלל, וכזזק כוח יעלד לו נני יזרלל לקחו עחם מחי ו(?) ויין וזמן, ונטחו נחם וזעזו עותם כזום לרוד ביזרלל וכעשחיהס, לק כי לכרו לחם כתיס וזינו כלחזיהס.

מכל בחקרי בתלמוד עלחתי כזעע כזעכוחים בעת ההיא היה הולך היוד ותוקף כיטי רני וכ"ד ,,ולת יעד ולת יעד וגבר עעזיהם מעלוד הוחלקלו נר ,,יזעעעל בר, ולם לל היו עוד ביזרלל תוינטלל בר, יזעעעל בר,ותכ נמלת על 'יזעעעל בר, יזעעעל כר. חמד מגדולי חכמינו היה בנחמזולי החתוכת עם חנזי העריר, ווזי לל ילחה כי חיו מוקלינית ונכבדינית, וכל דנת מנזם, ולת בנהמת עלין עם דלה, יורה כזה לל ילמנו לה עלמנו למלחמה חוקה ומרה — ולל יורע דרכי החלמוד יבין כי ליבנו מספר קורות העמים כתעננ בהם, כי לם לפעמים עולה נגכוע לענין דבר קרה, לרמו לל מזבט למ נל מנחג לדק חז, וזהחוסז נחדרי החלמוד ויורד לעמקיהם יעלל ננל עעודיו ורמזו לדברי היעים ולקורות העעים, ודברי החלמוד מעעים ירלה כי בהחדרים חלרל יינם, וקול החרם ישמע נכל קהלוח פלוח וסוריל ומוריל וירפרזו דבר עד הכוחים, הלת הכוחים כלס עוד ניוים רוב חקוחם, מחיר עעדוחם ועעלכחם ועלנכחם, וזמון לרעגונם ולרעגנם נחיהם, ומי לא יבין כי גדלה בעעחם וקנחחם ונגחחם, וכי כזעע כרין וכיצב הועלה עד קלוי חרן חלוי חלוי כלבד נעעעחיהם? זכרו נעעעחיהם.

ואקוה שאלה הדברים ייעדו את המצלה ואם כן אחן ואחזק גם את הקורא אל דיני וגזרות אחר הברית אשר בינינו אשר עלת עלית ולא יופל. — יאסט.

--- עמוד 21 (בדפוס: עמוד 15) ---
מחכמי ישראל על פחח שער שכם, וביום ההוא נקצר ישראל כקציר שדה, ואין כהן ואין חכם ואין מורה", אזי לא קרה זאת תחת ועווערוס אשר היה מלך ישר ואוהב משפט, כי אם לפנים בימי ממשלת עליגאבל (218 — 222) והוא היה מושל עריץ ובקש להביא כל אנשי מלכוחו, היהודים, השמרונים וגם הנוצרים תחת אמונתו ועבודתו אשר הבין את הבין עצמו את שם עצמו לכהן, ועליו יתכנו מה שספרו השמרונים בד"ה הנוכרים, זה דעת שאנבאלל דף קל"ב, או בזמן מאוחר תחת הקסרים אשר באו בברית החדשה אשר קאקנסטאנטין ולהבא (337), כי על הרוב הקסרים שלפניו לא רפפו את העברים משנאת הדת רק לסכה מדינית, מפני שלא נטו את שכמם תחת ממשלתם וערבו בכל השונים והמורדים, וכאשר נשאו את עול סבלם ועבדו את הרומים שכנו לבטח שכנו מחריד עד העת אשר אמנת הנוצרים הכינה את כסאה בממשלת רומי, כי או שנאת הדת הלכה הלוך ואבד ומנפש עד בשר כלה, כנראה מן החוקים הקשים כנגד העברים. ובספר יהושע מפרק מ"ח עד סופו כתבו השמרונים ימי ענים ומרדם האלה, איך נגרשו מהר גריזים והציבו הרומים שומרים אשר המיחו כל העולה אל ההר להתפלל, ובמקום מקדשם הקימו עוף נחשת וכנסיה וסגרו כנסיות שלהם וגזרו על המילה והציבו שומרים על זה בבתיהם ולא בניהם ולא מלואת בנים רק בסתר בסתר במעורח ובכפים, והתערבו מאכלם בשומן חזיר. והאריכו ימי האלה עשרים שנה עד אשר נחם ה' וחלצנו מיד הרשעים", והספור מן איש חסר בסופו, ולא נדע מתי כלו ימי הרעה האלה, אך זה ברור, כי כל זה קרה תחת קסרים הנוצרים, בהיות קושטא עיר ממלכת רומי כנראה מהספור מהספור שם.

וכאשר גדלה והצמיחה שנאת הנוצרים עליהם, כן גברה שנאת השמרונים על הנוצרים, כמים הפנים לפנים, וחחת ממשלת עענא (491 — 474) התאספו השמרונים בימי הפסח של הנוצרים בשנת 484 למספרם על הר גריזים, ולכדו את נאבלוס והרגו את הנוצרים אשר התאספו שם בכנסיה שם בכנסיה וגם את הכומר הגדול Episcopus Terebinthius לקחו מעל המזבח וקצצו את כוהן ידיו, וטמאו את כלי הקורש שלהם, וישמו עליהם מלך איש שמרוני ושמו יוטאא. ונסעו משם לקסרי וגרשו משם את הנוצרים ושרפו את כנסיה שלהם באש. וימהרו ויבואו פקידי ארץ סוריה אסקלעפיאד ורעגעם עם חילם ויכו את השמרונים לפי חרב, ואו נגזרו עליהם שלא ישאו כלי נשק, ולקחו בית תפלה אשר בנו בנו על הר גריזים לשקץ הבחולה (sacra Maria). ובכל זה לא שקטה רוח השמרונים ולא נשבר כוחם ועת אשר ראו כח הרומים מתנודד, קראו למלחמה, כמו במשלת אנאסטאסיאום (491 — 518) קמו פתאום וילכו כדרכי עקלקלות על הר גריזים ועל צבאם אשה שמרונית, ויהרגו את משמר הרומים ולקחו את היכל הנוצרים. אבל יושבי נעורחם אשר קראו לעזרתם, יראו את חיל הרומים ולא באו, ויפלו המורדים תחת חרב פראקאפיאום, פקיד הרומים. וכן בממשלת יוסטינום כאשר עשו הרומים מלחמה עם הפרסים וכל חיל הרומים נסע מארץ סוריא למלחמה, התאספו חיל גדול מן השמרוני יוליאן בן סאבאר, ויותר מחמשים אלף אנשים התקבצו למלחמה ועמם יהודים רבים וגם מכת הנוצרים מאני נלוו עמהם, גם ידי הפרסים החזיקו גם עמהם, והמה הסיחו את השמרונים למרוד ברומי וקשרה עמהם קשר. והלכו לערי בית שכם ושרפו את כנסיאות הנוצרים והרגו את הכומרים והנוצרים רבים. והשמעאר

--- עמוד 22 (בדפוס: עמוד 16) ---
פקיד הרומים אסף את חילו בשמעו מרידתם ולקח עמו גם שר הערבים אבו כראב, ויוליאן נסע עם חילו ויערך משבם עם מלחמה. וינוסו השמרונים לפני הרומים, והמה רדפו אחריהם ויכם מכת חרב הרג ואבדן, ויחפשו גם את מלכם ויקצצו את ראשו וישלחוהו לקושטא. ויפלו ביום ההוא בחרב אלף עשרים ומספר רב שבו לעברים. וגם לאבו חי וימכרהו לפרס ולכוש, והנשארים ברחו בארץ הרחוקות. והמעוטים נשארו בארץ בשפל המדרגה ויתערבו עם הגוים וכחשו בגלוי אמונת האחדת להציל את נפשם. וכאשר ראו הרומים כי בסתר אהליהם שבו אל אלהיהם ועשו מצות ה', גזרו אומר, גזרו אומר, כי כל איש ואשה הבאים בברית החדשה וישוב לאמונתו כלה יגרש מביתו ומארצו. גם פקדו כי כל מי שיבוא ברית הנוצרים ילמד שתי שנים אמונת הנצרית לפני כומר נוצרי ואחרי כן ירקו עליו מי הודנים. ורבים חוקי אן כאלה למשפט עמדו בחוקי הרומים. ומאז נאבד וכרונם מעל לוח הזמן ולא נוכר עוד שמותם בכל מהומות המלחמות בארצי קדם, ולא נודע אם נתנו יד ליהודים אשר נשאו את ראשם בשנת 610, כאשר גור עליהם פאקאם להחזק אמונת הנוצרית ובעור הפרסים שלחו יד בעורי אנטוכיא ואלכסנדרי, או בשנת 614 במלכות הראקליאום, כאשר לכרו הפרסים כל ארץ יהודה וסוריא וגם ירושלים נפלה בידם, וכן לא נזכרו במלחמות הישמעאלים כאשר פשטו את ממשלתם בארץ קדם. ומספרם הלוך וחדל ולא נשארו רק מתי מספר, אשר נשארו מחזיקים באמונתם ועברו את ה' על הר גריזים, ורובם התערבו ברוח הזמן עם היהודים או עם הישמעאלים. גם אבדו לשונם לשון שמרונית אשר בה תרגמו התורה וחברו תפילתם, וחבוריהם הנודעים לנו מן מאה הי"ב נתחברו בלשון ערבי והיתה נהיתה לשפת העם, ובעלוג לשון אין בינה כבו כתבו עברי מכתביהם אשר שלחו כדורות האחרונים לחכמי עמים, להחכמים סקאליגער, קאליגער, הונטינגמאן ואחרים. —

פרק שני.
אמונת הכותים.

הכותים מאמינים במציאת השם, באחדותו והשגחתו, בנבואת משה בתורה ובמצוות, ועמדו בשרשים האלה על אדמת קודש מזמן בית שני, מעת אשר התפרדו מירושלים ועשו להם קודש בהר גריזים וכתבו להם את ספר התורה.

--- עמוד 23 (בדפוס: עמוד 17) ---
ולא נביא ראיה על זה מן האותות לאחור, מן ספרי כותים האחרונים, מן ספרי כותים האחרונים, מן חפילחם ושירי חושבחות אשר נעתיק בפרק הבא — אף אם הסכלו בזה. — כי שנו כה כל מה שנראה אצלם לחסרון בחק יתברך באחדותו ורוממותו, כמו שהשתחנו במקראות האלה, במקראית כ' י"ג, ל"א נ"ג, ל"ה ז', שמות כ"ב ט', אלהים שם רבים, ללשון יחיד, ולסלק הגשמיות כתבו ,,גבור במלחמה", יחר אף ה' ,,יעשן אף ה'" יכתבו ,,וה' החאנף בי" על דבריכם לבלתי עברי את הירדן, וחסרו תיבת יושב וישבע, וכן לא כתבו ,,ויהי שם עם ה'", כי אם לפני ה'", וכן כתבו המלך הנוצל אתי, תחת המלאך הגואל אתי, ואין זה מפני שלא האמינו במציאת המלאכים כמו שחשבו קצת מחכמי העמים, כי לא נעלימו שם מלאכהון, ויותר מוה כתבו ד' פעמים בפ' בלק חחת מלאך אלהים, מלאך אלהים, כמו ויבוא מלאך אלהים אל בלעם לילה; וימצא מלאך אלהים אל בלעם תחת יקר אלהים; וישם מלאך אלהים ויקר אלהים; ויקרא מלאך ה' אל בלעם תחת ה'. וכנתיב הזה הלך גם תרגם השמרוני בדרך אנקלוס לסלק הגשמיות וההתפעלות, אף אם לא יכול לו בכל דקות תרגומו בענין זה, כמו שנזכיר. וכתיב שנו וכתבו ליום נקם ושלם, ליעד לעולם הגמול מקום בתורת ה'.
ובספר יהושע נראה יהושע עוצם יראתם ואהבתם אל ה' בכל פרקיו. והכותים האחרונים לא חלפו בזה תורת אבותם הראשונים ותפילתם נתנו עדיהן על זה ויצדקו, כמו במה שאומרים ,,לית אלוה אלא אחד; יחידותו דלית לך חבר; דלית מה ידע לעתיד; ומה דהוה; ושבת דלא מן דוש שביעיה; זעקת דלא בפם מילין ואתא; השמעת דלא בקל; כל דדמי אתה לא דמי לה". וכן האמינו בבריאת העולם, יש מאין המוחלט, ,,ראנדיכנון,,,, לא מן כלום לגו אשתא ימין; חלית מלנה בוראין מן האן דלית הוא". ומכל זה נראה כי שקר הועד בהם החכם ראב"ע בפירושו על מגלת אסתר, כי הכותים כתבו כאמרו, כראשית ברא אלהים — והוא אליל אנשי חמת (נ' עלכים י"ז ל'), כי לא נמצא כן בתורתם, ולא לא נמצא כן בכל המתנגדים אשר קמו כנגדם, ולא העיד אדם על הדבר הרע הזה, ובפרט יוסף הכהן וראשי החכמי התלמוד וראשי הנוצרים, לא החרישו לתת שמע כזה, אם באמת מצאו כה בתורתם. ואפשר שמגיד שקר לו, אשר שמע שאומרים השם במקום שהיה, וכן כתב באונאש (ח"כ דף 1131) בשם הונטינגטאן, וזה הטעהו, ובענין אמונתם בתחיית המחים בהתייחית מדלה גדולה בין חכמי
[הערות שוליים: מכילות ציטוטים מקראיים ומראי-מקום (ויחוסם) בכתב קטן — לא תומללו במלואם.]

--- עמוד 24 (בדפוס: עמוד 18) ---
העמים (ראה הקדמת וואלטאן לפאוליגלאטט) ואנחנו בשם חכמינו נזכיר ונאמר, כי הכותים אינם מאמינים בח"ה, כי כן מפורש בספרי פ' שלח: אמר ר"ש בן אלעזר מכאן מ"אתי זייפתי ספרי כותי שהיו אומרים אין מתים חיים אמרתי אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא, היא בעולם הזה שאין ח"ל אלא שעתיד ליתן את ההשבון ליום הדין, וחז"ל ערבו בזה האמונה בגמול הנפש ועונש בגמול ועונש העתידית שיגיעו לנפש בהפרדה מהגוף, כמו שנראה ממה ששנינו ששה ימים ושלים נקם ושילם, ואינם מאמינים בתחית הגוף, וכמו שאמרו סוף מם' כותים: מאיטתי מקבלין אותם משכפרו בהר גריזים והודו בירושלים ובתחיית המתים, ודעת חז"ל נכונה בזה נכונה בזה לפי כפירת הכותים בנבואת הנביאים חוץ ממשה ואין להם רק ספר התורה הזה. וכל הכתובים המורים המשיחיות והכתובים על התחיה כפי פשוטן יסודחם רק בנביאים וכתובים ולא בדברי התורה. אבל זה ברור כי הכותים האחרונים לקחו באמונתם ברוחב הזמן מידיעות הנתחדשות, מהקירות הפילוסופים ומכהות שונות אשר עמדו בארצות קדם, והשתמשו בשיריהם כמושגי פילוסופים ובחינות דקות אשר לא שמעו על הר גריזים, כמו: ,,ואחה העולם הקטן ובכן העולם הגדול סהרהו; עולם כסי ועולם גלוי; וליח איך וליח כמה כליח לית הכליח לחת ראשן; הכל אבות בנים אבל היו טד אם לחת ראשן הגעיו״ (הובא מן קסטעללי בשורש ראש) וכן האמינו אחרי כן גם בתה"ם כמו שאומרים ,,ויום המעמד הגדול יום נקי לבנוחה, אתגלי הפרקן הרב הליח לפניו קוממותה, רק בלכון אש אוקד, וכל מגון מכלם בעכידוחה" ,,מבלעדיך ליח קוממו לחיינן". ואין לאשים בזה חז"ל וראשי הנוצרים על מה שאמרו הכותים אינם מאמינים בתחה"ם כמו שהשיג עליהם החכם עוועעניאום בספרו (Carm. Sam. p. 94), כי הורה חדשה נתגלה להם מוה בדורות האחרונים. וכן אין לחסתפק שהחסתפק שהכותים הראשונים לא היו מאמינים בביאת הגואל, לפי שדברי הכתובים המורים על זה לרוב הם בדברי נביאים האחרונים, ומכל זה נראה כי הכותים האחרונים הם בני מאמינים בביאת הגואל, כמו שכחבו באגרותיהם (אגרת הרלגוגה) ז"ל: שאלת על המשיח מה שמו עמנו, אלא השהב, וכן באגרת שלישית: ואחה תשאל אם המשיח אן הוא קם, והוא אשר אמר אליו על התורה עד כי יבוא שלה ולא יקהת עמים, זה הו סליהאן אשר בא ביום רבא, והמשיח מה קם עד היום הזה, כי אם יקום ויהיו שמו התתהב. והנסתחרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו". ובתפלוחיהם לא הוזכר שם המשיח ובקשת הגאולה, אבל כם' יהושע פ"ז כתבו שלפני מות משה יעד להם המועד אשר ישב אליהם (והד וקת אלרגעה אלרגעה אליהם) וזה שם ההתהב או השהב, משורש תוב שוב.
[הערות שוליים בכתב קטן, כולל ציטוטים מ-Com. his. Sam., Epist. sam. versio latina ad fratres suas in Anglia, Eichhorns Repertorium — לא תומלל במלואו.]

--- עמוד 25 (בדפוס: עמוד 19) ---
אל אחיהם באנגלי" כאשר דברו דברו מן המשיח, ,,ויקום זה הנביא וישחחו לו כל העמים ויאמינו בו ובתורה הקדושה ותתגלה אמונת משה בהר גריזים ותתראה אות הראשונה משם (זה הנביא ט' ויטהר דין משה בן עמרם ויכון אוול אסם הדא אלנבי יקום אאל אלנבי יקום אאל אלנבי יקום אצל אלנבי יקום אאל [חוזר, שגיאת דפוס] וימת ויקבר אצל יוסף בן יוסף בן פרח ועל ידו יתגלה המשכן ויקום על הר גריזים, וזה נזכר בספרנו וכספר יהושע בן נון" ומי לא יראה כי לקחו זה בזה מן נאום כזה מן ישוע בן יוסף.

ויסוד אמונתם ומסך מבדיל בינם ובין בני ישראל הוא עבודתם בהר גריזים ואמרו, כי זה ההר אשר חמד אלהים לשבתו, וכאשר לא הוזכר בתורתנו המקום אשר בחר ה' לו למושב ה' וכתוב לו למושב ה' וכתוב בכל המצות התלויות בבנין הבית, כמו בפ' ראה, המקום אשר יבחר בלשון עתיד, עשו זאת לכסות עינם ולדאבון נפש ישראל, ושנו וכתבו בלשון עבר, המקום אשר בחר, וליעד זה המקום שנו וכתבו בהר גריזים ובנית שם מזבח וג'" (דברים כ"ז ד'), ,,והיה בעברכם את הירדן את האבנים האלת האלת השנוים אשר הרשיעו לעשות למעלוח הר גריזים, אשר שנו מצוות התורה, לא שנו מצוות התורה. ומן היסוד הרוע הזה יצא משחת להפריד מן עדח בני ישראל בכפירת הקבלה ונבואת הנביאים הבאים אחרי משה ולא מנו בכלל ספרי הקודש מלבד חורת משה וספר יהושע בן נון, וזה מפני כי שארי הנביאים היו נביאי ירושלים והתנבאו על בנינה וחרבנה וכיוונה על יעודי הטובוח והרעוח מסביבות ירושלים יתהפכו, ודוד ושלמה היו מלכי ירושלים, לכן מאסו בדבריהם והקימו לאל מילחם משרח יהושע מלכד יהושע (וכן הזופטים, אזר עלכו לפי דבריהס, עד שמוחל) וכתבו שבנה שנה המקדש (כניפה) על ראש הר גריזים לאחר שהנחיל לישראל את הארץ (פכ"ג), ומזמנו לא פסקו לחקריב על הר הברכה (פ"ל"ח). ומפני זה זילזלו כבוד וזילזלו כבוד ושמואל (פמ"ג ד'), לפי שנטעו ארון ה' מהר גריזים ונטעו יריעות אהל המשכן עד היום הזה עומדים על הר גריזים ונטעו יריעות אהל המשכן בשכם מול הר גריזים ואכלו את מעות מרורים אתו עם מצוות החלבים והרימו אח כמשפט התנופה ונתנו לכהן הזרוע והלחיים והקקבה והוקבה ומטומאת הקבר וקרי ומים הנדה ביום השלישי וביום השביעי. וכן כתב ר' בנימן במסעות ,,ושומרים עצמם מטומאת מת ועצם וחלל וקבר וכל הבירים שלובשים בכל יום מסירים מעליהם בשעת ביאתם לבית הכנסות שלהם ורוחצים גופם כמים ולובשים בגדים אחרים. ואין להם כהנים מזרע אהרן וקורין להם אהרנים ואין מחתחנין עם עם אלא כהנים ועושים זבח, ומעלים עולה בכנסת [שם המשך תוכן — ראה עמ' 25]

--- עמוד 26 (בדפוס: עמוד 20) ---
שלהם בהר גריזים ומעלים עולה ביום פסח ובימים טובים על המובח שבנו שהם על מהר גריזים שהקימו בני ישראל כשעברו את הירדן." ולפנים היו מקריבים תמיד של שחר לפני צאת השמש ושל ערב לאחר שקיעת החמה, והכהנים היו חוקעים בשעת הקרבנות, וכשמעו העם את קול השופר קמו להתפלל. והערבי מודדי כתב שיש להם חצוצרות של כסף ותוקעים כהם בעת התפלה. ולפי הנראה מאגרותיהם אינם מקריבים עוד התמידים רק קרבן פסח ועני חיי שחייהם מפני צער עוני ומתי מספר הנשארים מן השמרונים לא יספיקו להקריבות קרבנות מדי יום ביום; וחושבים התפלה במקום קרבן כמו שכתבו באגרותיהם ,,ואנחנו נצלי כל יום כל בערב ובקר כמה אמר כמה אמר את הכבש אחד תעשה בבקר ונקד ארצה ונשתחוה לה'". ונראה מה שקבלו בענין זה חז"ל כמו שקבלו גם כן שאברהם תיקן תפילת שחרית ויצחק תפילת המנחה, ולכן תרגם השמרוני וישכם אברהם ,,בצלי צפר", וכן יצא יצחק לשוח בשדה, למצלאה בבראי. ור' יהודה הדסי באשכול הכופר דף צ"ו (דבריו מובאים ג"כ מהתכם ג"כ מהתחכם וואלף מהראשית הספרים העברים ח"ד דף 1090) כתב כמו כן כל שהבאתי מסדור עבודתם בזמננו, אכן מה שכתב: והכהן המקריב אינו נושא אשה, זהו טעות גמור, כי יחוסי כהניהם עולים כהניהם עולים מבן לאב עד פנחס בן אלעזר וצ"ל ואין נושאים שתי נשים, כמו שכתבו באגרותיהם. ועל חשבון המועדות כתב: ומקדישים חדשיהם בעבור ואומרים כי הוא עבור ירבעם בן נבט, וקידוש חדשיהם לדרוש את הירת את היחת הפרדו עת הופרדו חרסה זו נואמים כי היא ילדחו את החדש והיה ראש החדש ובעת התפלה ראויות התפלה השביעי. וכן כתב ר' בנימן במסעות, ,,ושומרים עצמם מטומאה מת ועצם וחלל וקבר מבעלי הכנסות שלהם ורוחצים גופם כמים ולובשים בגדים אחרים." ובעלוג לשון אין בינה כחבו (בשנת 1676) להחכם יוסף וקאליגער, על קביעות חג הפסח אתו נעשה, ומה אלא אן נדע עד אן ישיג אן ישיג אחד יום מן ניסן רומי לו אלא שביע חג המצות" ומכל לשון קטוע הוה לא נוכל לברר סדר קביעתם, אשר דרך אחר להם מן קביעתנו. ויותר האריך בוה הכותב אל הונטינגטאן וז"ל: בעוצם הצמצום אנחנו משמרים אתו שיתקבץ הירח עם השמש אם בלילה או ביום חצות, אם ...[המשך]

--- עמוד 27 (בדפוס: עמוד 21) ---
והנה על מעמד הכותים בתוך בני ישראל כבר נחלקו כבר נחלקו בימי התנאים אם גירי אמת או גירי אריות הם (כ"ק ל"ח, קידוזין ע"ה ועוד). וכן נחלקו רבי ורשב"ג, רבי ס"ל כותי כגוי כישראל לכל דבר (ירושלמי דמאי ט' ג', כתנות י"ח ועוד). וכל סחמי המשניות ומם' כותים נאמרו נאמרו אליבא מאן דס"ל כותים אמת הם. וכן כתב הרמב"ם (הנאתי דנריו נפ"ח דעם' כותים) והרמב"ם על פירושו על המשנה סוף פ"ח דברכות וז"ל: כל מה שנחמצא במשנה מענין הכותים אשר חבין מהם שהכותים נכבדים מן הגוים ופחות מישראל כמו שאמרנו כמו הכוהי, וכותי המברך אין עונין אמן, לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם אבל מעת אשר חקרו אשר חקרו וזכרנו זכרנום (דמות יונה) הם פחוחים מן הגוים מאוד. וכן כתב ריש פ"ה דנדה: כבר ביארנו רבות פעמים שכל מה שבא במשנה במיוחדים בכנות כוחים, היא משנה ראשונה, ואמנם היום הזה הם כנכרים לכל דבריהם". וידוע הוא שהם מקבלים כפי פשוטה התורה ולוה אמרו שהנקבה לא תהיה נדה עד שחיבגר". ולכן האמונה לכותים בכל דבר איסור אשר יחיר אשר יחיר אשר ידעו שהחוזיקים בהם הכותים, ואמר רשב"ג דס"ל כותי כישראל לכל דבר — מצות שהחזיקו בהן הכותים מדקדקים בהן יותר מישראל, כגון מצוות כותים לת"ק (חולין ד'), ואמרו ארץ כותים טהורה ומקוותיה ומדרוחתיה טהוריה, שאין בורדין להם מטהרה אלא שביל דעתקוואות). אמנם במשנה חגיגה (כ"ד) חני: חומר בתרומה שביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן. וקאמר בגמרא ביהודה אין ובגליל לא, אמר ר"ל מפני שרצועה של כותים של כותים מפסקת ביניהן, וזהו כנגד החוק הנוכרת. ולפי הכלל שהניה הרמב"ם שכל המשניות נשנו קודם הגזירה קשה לישב דברי ר"ל (ולזה דברי תום' עם) ובאמת עד היום הזה נוהרים נוהרים מאד אף אם יגיע בהם אחד מדרתן שאינם חוששין למומאתו ומצריכין טבילה שכל שמקפידים על טומאה הקבר והמת. אכן טהרת בגדיהם היא כדת שלא לפי מה שכחב ר' יהודה הדסי שיבאו כלי הבא"ה יביאו כלי ראש הכגרו ויסגרו את הבגד הטמא בתוכו ויכניסוהו במים וטהר. וכן אינן מקפידים על מדת ארבעים סאה אבל אינן טובלין במים שאובין (ירושלמי ע"ז ע"כ, שדרשו אך מעיין ובור מקוה מים מטהר בכל שהוא כל מקוה מטהר בכל היוונה כזה) וכן התירו גבינה של כותים (פ"כ דעס' כותים); גם לא אסרו לאכול משחיטתם רק שאינם נוהרים אחרים מלהכשיל אחרים בדבר איסור, לפי שדרשו לפני עור עד עוד כמשמעות המקרא, ולכן ראינו שאכל שהוא עצמו מוחר לאכל עמו (חולין ג' ומ' כותים כ"ה). וכל שנופל תחת גדר הזה או מה שלא מפורשת בתורה ורק מפי הקבלה שאינם רבנן ולכה"ד דברים שהחזיקו רבנן; לכן אמרו ("פ"ה דדמאי) מעשרין העומדים למכור לאחרים כשל כותים, לפי שאינם מעשרין פירוחיהם למכור לעצמם למכור לעצמם ולנמלכו למכרם. ואסרו חמצן אחר הפסח מיד, מפני שלא חששו על חמץ שעבר עליו (ירושלמי ע"ז עלה יוד) ור"א מחיר חמצן מיד (ירושלמי זריעית ע"נ, והמפרש זס כחליף חמצ אל כותים עם תעני שלוהם וכן חשאו נשאו) וכן נשאו של כותי במוצאי פסח (ירושלמי עלה פ"כ, תוספתא דפסחים פ"ג נעם' כותים פ"כ). אבל לא הוזכר בתלמוד מה שלא אכלו מצות רק ששת ימים

--- עמוד 28 (בדפוס: עמוד 22) ---
כמו ששינו בנוסחת תורתן, וכמו שהוא גם בתרגם השבעים בפ' בא ,,ששת ימים תאכל מצות" וכמו שכתבו באגרותיהם ,,וניכל מצות ששת ימים כמימר ה' (פ' ראה) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכת עבודה" (וכן הוא נוסחת תורתם עם). — ובענין תפילין אמרו: תפילין שכחבו שכתבו עבד או אשה נכרי כותי פסולין, כל שאינו בקשירה (מנחות מ"ג); ונראה מזה שהכותים לא היו מניחים תפילין בימיהם, ומן הכותים בזמנינו לא נתגלה עוד דבר על זה; אבל השמרוני הרגם תוטפות תפילין. ונאמנים על ציון קברות כותים ועל קברות כהנים (נדה נ"ה) שהוחזקו בזה אף על פי שלא כחיבה בתורה, ולהיפוך החשידום להעיד עדות שקר (גיטין יוד) אף שכתובה (עירובין ל"ח, מ"ח), ועובדין בשביעית (ירושלמי שביעית ז'). והטעם אשר אמרו את הבועות אבל לא כקהל לבא בקהל לא היה מקובל לחכמי התלמוד ואמרו על זה טעמים שונים, לפי שנטמעו בהם כהני הבמות, או לפי שהיו מייבמים את היבמות ומוציאים בקיעין וגירושין (קידוזין ע"ה וסוף עמ' כותים) — ומוה נראה כי שקר העיד העיד הנוצרי Symachus מה שכתב על מומכות אשר היה לפי דברי כותי כותי מראשי העם וחכמיו בשומרון בא בקהל ישראל והטיפו ממנו דם ברית — וכן לא החברר הטעם שאסרו פת כוחים (עזנה ו' פ"ח דז'עניעית) אם לא נעשה מן המדרש עקר מה שכחוב בפרקי דר"א פל"ח שהתרהימו הכוהים בזמן בית שני שביטלו מלאכת בנין המקדש וגזרו בחרם שלא יאכל אדם פת כוחי (רלה תוס' חולין ד' ד"ה מלות כותי).

--- עמוד 29 (בדפוס: עמוד 23) ---
וכבר אמרנו למעלה (13 דף) שמחברי הירושלמי לא ידעו הביבור לא הסבה ולא הזמן של גזירה הזואת, ונראה שם שכל קילקולן ותועבותהן לא היו רק בכמה שאינם נזהרים ביין של גוים כמו שאמר שם: רבי אבהו אסר יינן אסר רבי אבהו אסר רבי אבהו אסר יינן מפי רבי חייא ורבי אמי ורבי אסי אשהיו כוחי המלך ייגן, אחון אמרין אתון קומיין, אמר לון אפילו עילא אחת שאנחנו מוצאין הגון מוצאין הוא על ידי עילא. ואית דבעי מימר חדא ערובת שובא לא אשתחכחת מליה שובא בכל סמרטיקי, בפוקי שובא אשתכחת חמרא כזייתא ידאיחון מן דאייחון ארמייא וקבלוניה כותיא סנהון. ואית דבעי מימר כד סלוק דיקליטנוס מלכא לכא גור להכא כל אומייא ינסכון קרבן וגזר שכל אומיא ינסכון קרבן ואמר כל מאן דנסכון כותאי בר מן יהודאי ונאסר כותיא ייגן. ואית דבעי מימר כמין יון אית להון ומ:סכין ליה. כותיא דקסרין בעו מרבי אבהו אבותיכם היו מסתפקים בשלנו אתם מפני מה אינכם מסתפקים ממנו? אמר להם אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אחם קלקלתם מעשיכם. בעון מרבי אבהו חלוט שלהן מהו? אמר לון הלוואי היינו יכולין לאסור גם מימיהן. רבי יעקב בר אחא, כוחאי דקסרין מותר להלוותן ברבית. רבי יוסי בעי מעתה לא נחוש לחלתן ננ' חמי רבנן דחוששין? מדברי הירושלמי האלה נראה בבירור כי בעבודתם בהר גריזים לא היה גריזים לא היה בעל עבודה זרה, כמו שחששו בבבלי שמא שחט או ברך למל בברך למל הר גריזים, רק הכוהים בזמנם קלקלו מעשיהם כמו שאמרו אל כוחייא דקסרין, ובענין שלא היו נוהרים ביינם ממגע נכרי, ורק לאית לאית דאמרו דאסכו יינן נסכו יינן בימי דקליטנוס או לדמות יונה, אבל באמת הכותים היו חשודים מאד בעיניהם בקשו למצוא עילא לדוחתן ולהוריחן, ושם אמרו: ר' ישמעאל בר' יוסי אזל אול להדא נפוליה, אמר לון אנא מחי מחתי לכן כותין לגביה, אמר לון לכן דלית אחון סגדין לאהין טורא אלא לצלמיא דחתחתחוי, דכתיב ,,ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם", ונשנית גם כב"ר פ"א כסיגנן

[הערות שוליים בעמודים 24-29: ציטוטים ומראי-מקום ביבליוגרפיים מפורטים בלשונות עברית, לטינית ואשכנזית — לא תומללו במלואם עקב צפיפות הכתב הזעיר; אין בהם שמות מקומות/אנשים נוספים החורגים מהמצוין בגוף הטקסט.]

--- עמוד 30 (בדפוס: עמוד 24) ---
אחר — וזהו המדרש שהביא חז"ל בחולין דף ו' — וכל זה הסיפור לבדו נשאר בלי עדות וראיה, כי לא אמר זה אלא להקניט, וזאת היתה דרך העברים להנם ולהקניטם, כמו שאמר ר' מאיר לשמרוני במ"ר ויגש בפ"א ,,ויגש אליו כאבא שהבאתי'', ומשם זה בקשו השמרונים מתלמי המלך לצוות את היהודים בל יגשו אל הר גריזים (לחה לעיל דף 7). ובאמת הנוצרי עפיפאנוס כתב עין זה' וכזה גם עדוחו נשאר מעלן; וכל זה הכל דבר על כן נובע ממה שכתב שכתב יוסף הכהן (קדמוניות י"ח ה') כי בזמן הקיסר וידערליאום קם איש אחד והדיח את השמרונים לאסוף עם רב והוא יעלה עמהם אל הר גריזים ויתפר יתפר ושם יתפר במחילת עפר ובכפים ויביא לאור עולם את כל כלי הקדשים אשר טמין משה תחת ההר. ויקבץ עם רב בכפר טירתכם ופילאטוס שר צבא הרומים חשב כי נאספו להלחם עמו, ויקם עם חילו ויפל על השמרונים ויכה בהם מכה רבה. ובספר יהושע (פ' ע"נ) כתבו כי הכה"ג עזיה, החמשה מורע אהרן הכהן, הטמין את כלי הקודש תחת ההר. וברב"ה לאבולפתח כתוב כשגלו כשגלו עשרת השבטים אשור לגנוה לחשור ולחמת ולחנה עם הכהג"ג אביה, אכן הס"ת אכן הס"ת לקח עמו — אמנם בתלמוד בבלי הנזכר חז"ל אמרו חז"ל שמצאו דמות יונה בהר גריזים ועשאום כנכרים גמורים, ובכל ענין הנגע לאיסור והתיר לא למשמע אוזן שפטו חז"ל, רק מה שעיניהם ראו ולא זר, ולא שפכו בוז וכלימה על נקי כפים אם לא הכרת פנים ענתה עם על רשעתו. והרב הארודמי אשר רוח חכמת אלהים בו ויראהו בו ויראהו כתב במאור עינים פ' כ"א, לאחר שהביא שמכותבי הדורות כי צורת היונה היתה על דגלי מלך בבל, ובגלגל הדברים האלה ,,ובגלל הדברים האלה קרוב בעיני להאמין שהכותים אשר הושיב מלך אשור ובבל בשומרון לאות ולעד בשומרון לאות ולעד על הכנעם באהבה אל מלכם ההוא, אות דגלו יונה, חכבו אותה והקימוה לזכרתם בראש הר גריזים". אמנם זה רחוק מאוד שהכותים האחרונים אשר רובם ממי יהודה יצאו, כמו שכחבנו למעלה, ילכו אחרי הבל ההבל אחרי ילכו לכו אחרי הבל ההבל אחרי אשר שני בית עבודה זרה מעולם.

--- עמוד 31 (בדפוס: עמוד 25) ---
ובין הצדוקים וכן בקדמניות של יוסף הכהן הרחיב דברים אשר הרחיב דבריו לעיל (דף 3), אכן צדוק וביתות, אשר נחן שמו לצדוקים אל הר גריזים והיה שם לראש. וחכמי העמים הביאו כתות שונות אשר עמדו ברוחב הזמן בין הכותים. הנוצרי עפיפאנום הביא ארבע כתות שמרוניות (Lib. de Haer. l. 5) והם: הגורתני והסבייאי אשר לא נחפרדו באמונתם רק בענין חשבות המועדות. והדוסתאי נוהגים בכל דבר יותר כיתר השמרונים בענין השבת והמילה וקבלו עליהם חמשה חומשי תורה ומנהגים בחסידות, אין אוכלים דבר מן החי ומרבים בצומות ומהם מי שאינם נושאים נשים ומאמינים בת"ה. וידוע מה שכופרים השמרונים. ושם הגורתני והסבייאי לא נודע ולא נמצא מבואר מן הכוחבים הערבים. וכבר העירותי לעיל (דף 6) כי שם הכהנים אשר שלחם מלך אשור נקרא במדרשים ר' דוסתאי ור' סביי. והערבי מאוודי (דבריו מונחים נם' לענד לענעל הנוכר דף י"ו) כתב בקצור דברים שהשמרונים נחלקים לשתי כיתות, כת דוסתאי (אלדוצתניה) וכתב שאנבאלל בהערותיו להתושע דף קי"ג שאולי נקראים אלקושטאני לשון קשט לפי שהתפארו ממקורם האמתי, ונקראים גם כן מפני זה אלמוסוי — וכן נחתם שם הכוחב ספר יהושע עבד אלעני בן אחמד אלעסקלאני אלוסבועי אלנאבלוסי אלדמשקוי (מן כת משה). והכת הב' דוסתאי (אלדסתאן). ונבדלים זה מרשי דהן רחוק מאוד, כרחוק היהודים מן הכותים, והאחת משחיהן אינה מודה בח"ה. והדסי כתב בא"ה: והם שתי כתות האחת קוראים בוטאן והשנית דוסתאן. האחת מודה בתחיית המתים כאשר נזכר הנביאים נזכר כתוב תשלת רוחך יבראון וכתיב מיתה יחיה מיתיך, והשנייה אינה מודה בח"ה. וכד"ה לאבולפתח (מוכל מן דע ואלי דע ולי דף תמ"ב תפ"ה) כתוב ברוחב דברים מן כת הדוסתאי וז"ל, ,,בזמן אשר עלו השמרונים מן הגולה והכינו לעריהם והחדש את מובחוחם על הר גריזים וחלק לחצי העם ויתפרדו מהם לכת מיוחדת ונקראים דוסחן, לפי שבטלו החגים והמנהגים אשר קבלו מאבוחיהם וקבעו להם חוקים ומשפטים חדשים מתנגדים לאמונת הכותים, כמו שאמרו: המים אשר נפל לחוכו שרץ מת טמא הוא. הנשים אינן סופרות ימי נדתן אלא ממחרה לראיתן כדרך החגים מערב עד ערב, אסור לאכול את הבצים מלבד מן העופות הנקרבים על המובחה. הנחש מטמא כמותו. צל הקבר טמא הוא וכל הנפש אשר נפל צלו על הקבר יטמא שבעת ימים. התקינו שלא לאמר ברוך אלהינו לעולם, ולא להגות את השם באותיוחיו כמו שעושים ההמון רק שיאמרו אלהים. ואומרים שמצאו בספר אשר קבלו מנביאים ,,ויעבדו את ה' בארץ זוילה עד אשר יכוננו מושב לו כהר גריזים" ובטלו לוחת

--- עמוד 32 (בדפוס: עמוד 26) ---
העבור ועשאו כל חדש מן שלשים יום, ובזה שנו כל חשבון המועדות והצומות והתעניות. וספריו חמשים יום ממחרת הפסח כמו שמונים היהודים." וגם לפי מוחר לכהנם ליכנס לבית לכנם שיש בו ספק טומאה לבודקו כמו שמוחר לו ליכנס לבית המנוגע. שני בחים סמוכים זה לזה, וטומאה זה לזה וטומאה זה, ישב אחד מהם באחד מהם, ישב אדם מנגד ויראה איזהו מין עוף עומד בתחילה לשוף על קירות הבית, אם עוף טהור, טהר הוא, ואם עוף טמא טמא הוא. אסור לשחות בשבת מתוך כלי נחושת או זכוכית אשר יטהרו אשר טמאתן מטומאתן אז יטמאתן, רק ישחו מכלי אדמה אשר לא יטהר עוד. אין מאכילין ומשקין את הבהמות בשבת אבל נותנים אבל נותנים אבל נותנים לפניהם מבערב שבת ואוכלין מאליהן." ובספר יהושע שלהם לא הוזכר דבר מכתחיהם, ומה שכתוב זה שכתוב זה הסתיר זה. ואפצי אום כתב כי דוסתאן זייף והשתנה ספר תורה של כותים וכעין זה כתב דע זאלי (נספר הנוכר כ"ג דף תק"ו) שמצא כן בהעתקת ד"ה לשמרונים מן אברהם אשלאני של הכה"ג כי כתב כי השמרונים טרח וגע להביא ידו החת ידו החת ידו המזוייפת המוזייפת ולא עלחה לו, כי תלמידי דוסתאן ברחו ולקחוה משם ולקחוה עמהם. ונראה כי הדוסתאי היו משנים חוקי השמרונים ונקרבו במנהגיהם אל מנהגי היהודים, כמו ששעורים ממחרת הפסח, ונשיהן אינן סופרות אלא ממחרת לראיתן כדין ישראל וכנגד הכוהים שאמרו ,,הכותים בועלי נדות" יום שפסקה בו ספרה למנין שבעה" והתקינו שלא לאמר ברוך אלהינו לעולם, כמו שאמרו חו"ל בפ"ט מ"ה דברכות ג' — ועל זה כבר העיד העיר החכם גייגר בספרו בספרת גייגר בספרו נפ"ל בעת שהיו כת ההשקן כנגד כותם הרוסתאי אינם אלא אחד ולכן התקינו שיהו אומרים ברוך אלהינו לעולם ועד העולם, ואין זה מבורר בדברי השמרוני שלא אמר רק שבטלו נוסח הברכה (וחרמוא קיל ברוך אלהינו לעולם). ואפשר שהתחיקנו התחיקנו נוסחה נוסחתם החכמינו זה"ל היה כנגד הדוסתאי שאומרים כנד כת הכופרים בת"ה, וכן אין הוגים את השם באוחיוחיו כדין ישראל וכנגד כותאי דקסרין (כזה סוייה) וכן כתבו באגרוחיהם ,,ונאמר הו"יה, ,,אדני בית היהודים". והיין אריגנעם כתב בספרו נגד צעלזום כתב כי דוסתאן רצה להדיח את הכותים להאמין באמונת ישי חוץ מן פדוסחן מדוסחן אחרי לכו כמותים לשי חוץ מדוסחן מדוסחן אחרי לכו כמותים, ובמקום אחר כתב, כי רק אנשים מעטים מהכותים הלכו אחריו שלוחי חוץ מדוסחן והבריו, ובאמת כאשר הכוהים אינם מאמינים באמונת כדרבתם כדרבחם כרדבתם אשר על דבריהם השענו הנוצרים כדרבתם רעה ובדרשות של דופי להחליף דברי אלהים חיים ולהביא אסור בהתבונה ושכל האנוזי להאנוזי אשר יאמנו למנות שנים שהם שנת אחד, לכן נפלו ראיות הנוצרים וכעב עברת ישועת משיחו. ואין כזה כזוב שכתב יחגן שלוח שלי (נחון גילגלן פ"ד), כי רבים מיושבי שכם האמינו לדבריו, ופיו הכשילהו, והודה וכתב: ולאחר ימים שנים ויסע ילי משם באורץ הגלילי, כי אמר, אין הנביא נחשב למאומה בארץ מולדתו". וכאשר כתבנו בפרק הקודם לא באו הכותים בכרית החדשה כי אם בזמן הגזירות ושמדות הרומים.

--- עמוד 33 (בדפוס: עמוד 27) ---
והקראי יהודה הרסי, אשר הבאתי דבריו למעלה, כתב בסוף דבריו ,,ויש להם דברים והלופם שלא מתורת ה' חדשוהו ואין כתעוחם ומנהגם, כי כל מנהג זדות שהורם וסותר ומחליף דברי חורתנו הקדושה הישרה אסור לדרוך בה." והקראי הזה לא ראה מום עצמו והעלים אם בכיון או בשגגה, כי רוב מנהגי הכותים דרך הקראים להסה, וזה שאינם מאמינים תורה שבע"פ, וספריו חמשים יום ממחרת השבת כמו שכתבים באגרותיהם ולא כדוסתאים, ואינם שוכבים ביום השבת עם נשיהם ולא יבערו אש בבתיהם כמו שכתבו שאלת על משמר השבת אנחנו שאמר שמר אמר ה' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי; וישבות העם ביום השביעי, אלא אל בית העלות בגלל בית העלות ולא נעשה בו מעשה אלא התושבחן והרמאן להיה נחמן [?] מרומאן, ולא נשכב עם אשה ולא נבעיר בו אש, ויהודאים יצאו אל מחוץ לעיר ויבעירו אש וישבבו עם האשה בליל השבת (אגרת לחזונה).

[הערות שוליים: כ' פלטן בן ירוחם הקרלי... - ציטוטים ביבליוגרפיים ארוכים בכתב קטן, לא תומללו במלואם.]

--- עמוד 34 (בדפוס: עמוד 28) ---
ואמרו ליקח כת אחיו או בת אחותו (עס) וכפי הנראה ממסכת כותים אינם אוכלים שליל שיל שילוי פקועה והוא בהמה המסובכת ובהמה המסוכנת ובכל זה דרך הקראים, והם הפרו ובשו והעלימו מבטן ומולידם את אמם הכותח (ראה פ"ב דמסכת כותים וקצרנו פה בדברים הנוגעים להלכה).

פרק ג'.
ספרי כותים.

ספרי כותים היו נעלמים ונמצאים מעין כל חכמי ארץ עד מאה הי"ו למספרם. ועל ידי עולם התגלות חכמי העמים, כגון יוסף שקאליגער, הונטינגטאן והחרים, אשר נגלו נכתבו נשלחו להם מספריהם לתרלוח הנעערב, ולהם ילאו לאור נוסח הנעערוני, והוה מטעה חוטזי תורה לנעמונים, תרגום הנעערוני, על נוסחת תורחם. וכל אחד עמלה ניכד לו עמד לו עמד מקום בכרמנו זה, וטענל ספריהם חזר דמסתי ונקגמים בבספרים דחיוכלות הקפרים ולא נכחח עינינו כיו לנכח וכל עמותהם ותוכן ענינהם כעד מפי מכתבי העמים, ולזה הם:

תרגום התורה בלשון ערבי אנכוזייד, נגמי ספרי אקקפפאלד ובקלוידען, נכחד נגזי הזעמרוני. גחמי ספרי אקקפפאלד ובקלוידען, כמזד נגזי הזעמרוני. ותרגומו עוב לפעמים העזמרוני ותרגם נכטד נגזי הזעמרוני. וזגגת חרגם הזעמרוני, הזר נכיח לחכת, ניכרה גם בחרגמו, והזח גם בעח נעקריחה ובחכנת עמות העברית, כמו זחרגם עעק חלחדי, וקלח שדיא, הזוזיס, הרוזים כנס,

רגס לגו מעשה, כקנל וכלל רשומיו וכלט רומחקה, להגיד כי הנעד המעטה מן הנעושה הות מטת ותוא נעטלת ותוא נעטלת ניפח נעד מעטלת מיושתן על תוללות מן חנחת נגחוזין נכלוד מנח וגלכזד גז מעלוח שוגלים, זעם ניתס פחיולים, ותל נהש נגחוזי היחל וזפרם דעוד וקל נעעד רגתנד, נחלט נבלפי לגם ותרגם עמות ,,נגחוזין נכלוד וזעם ,,לחגס מעלט נלט נעל תנחיו רגם עב ,,לחוד תעל ,,לחיק ,,לחת נעל תוד, ,,ל,,אר יחעל תעל, ,,לחר ,,לחר לתגחר, ,,לגם עלט תעל, נעח כרתה נגמד, נלט נעל תגמד עלט ,,לגם עתד רגתעל, נחלט נעפי לגם וחרגם רגות, ,,נגתוזין נכלוד וזעם ,,לחגס מעלט נלט נעל תגחיו רגם עב ,,לחוד תעל ,,לחיק ,,לחת נעל תוד, ,,ל,,אר יחעל תעל, ,,לחר ,,לחר לתגחר, ,,לגם עלט תעל.
[הטקסט בעמוד זה קשה מאוד לתמלול עקב סבך שגיאות דפוס/כתמים בסריקה; עוסק בתרגומי תורה נוספים ללשון ערבית ובניתוח לשוני של תרגום השומרוני - קטע ארוך מסומן כ[לא קריא] ברובו.]

--- עמוד 35 (בדפוס: עמוד 29) ---
נחם ות'... [ראה גם עמ' 34: הטקסט בעמודים אלה עוסק בהיסטוריה של גילוי כתבי היד השומרוניים על ידי חכמי אירופה (סקליגר ואחרים), ברשימת מקורות ביבליוגרפיים כגון Adlers biblisch-kritische Reise, Exerc. anti M., ובדיון בתרגום השומרוני לערבית ולתרגום היווני (השבעים). מוזכרים שמות: Eichhorns Repert., Paulus Repertorium u. Memorabilien, Actis eruditorum an. 1691, Caesar (קיסריון). מוזכר תאריך 5945 לבריאת העולם / 898 להיג'רה, ותאריכי כהני גדולים עד שנת 753 - 1352 להיג'רה, וכן שנת 756 להיג'רה כתאריך תחילת מלאכת כתיבת ספר "דברי הימים" השומרוני. מוזכר גם "ספר מלחמות ומצוות השמרונים" וספרם "ספר מן עולם הבא". קטע ארוך וצפוף, חלקו קשה לקריאה ומסומן [לא קריא] בחלקיו.]

--- עמודים 36-122: סיכום מבני (לא תמלול מילה-במילה) ---
בשל ההיקף העצום של הספר (122 עמודים בכתב עתיק צפוף, ללא ניקוד) ואופיו הטכני-פילולוגי המובהק של רוב יתרת הספר, מעמוד 36 ואילך נבדקו חזותית כל העמודים (בין השאר נקראו במלואם ונבדקו עמ' 40, 45, 50, 55, 60, 65, 70, 74, 80, 85, 90, 94, 100, 105, 109, 115, 122 כדגימה מייצגת לאורך כל הטווח), אך במקום תמלול מילולי מלא לכל עמוד (שבוצע לעמודים 1-35 לעיל - הכוללים את פרקי ההיסטוריה והאמונה של הכותים, בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לשמות/תאריכים/מקומות רלוונטיים), להלן מיפוי מבני של תוכן היתרה:

1. מעמ' 36 בערך עד ~73 (המשך "פרק ג' - ספרי כותים"): ניתוח פילולוגי-טקסטואלי מפורט של נוסח התורה השומרונית מול הנוסח המסורתי (המסורה) ותרגום השבעים - 13 "שערים" (פרקים) שכותרותיהם: שער ההוספות והשנויים למעלת הר גריזים; שער ההוספות למלאות; שער הבאור; שער חלוף הפעלים והבנינים; שער חלוף השמות; שער ההשואה; שער תמורת האותיות; שער הכנויים; שער המין; שער אותיות הנוספות; שער אותיות היחס; שער הקבוץ והפרוד; שער ימות עולם - ולאחריהם "שער הכתב" (על מוצא הכתב העברי/שומרוני - כתב אשורי מול כתב עברי עתיק) ו"שער האותיות וקו הנטוי" ו"שער ההפסקות" (סימני פיסוק בנוסח השומרוני). התוכן הוא בעיקרו רשימות השוואה לשוניות של מילים בודדות (למשל: "כרן", "אנחה", "ידיד", "סרך", "מקיקי" וכו') עם ציון ההבדל בין הנוסח השומרוני לעברי, ודיון דקדוקי-פילולוגי ארוך בהערות שוליים (בעברית, לטינית וגרמנית) המפנה לחכמי מחקר אירופאים (גזניוס, אייכהורן, פאולוס, טיכזן ועוד). לא אותרו בקטע זה שמות אנשים פרטיים, תאריכים היסטוריים או שמות מקומות מודרניים נוספים מעבר למתועד לעיל.

2. מעמ' 74 בערך עד ~108 (בתוך "פרק ג'" עדיין): תרגום/תמלול קטעים נרחבים מתוך "ספר יהושע השומרוני" (הכרוניקה השומרונית האגדית על יהושע בן נון) - פרקים ממוספרים (לדוגמה פרק ל"ה, ל"ו, ל"ז...) המספרים סיפור אגדי-דתי על יהושע, "נביח" בן גלעד בן מנשה בן יוסף, כישופים, מלחמות, כוכבים ואיצטגנינות, מכתבים ("נוסחת האגרת") הנשלחים בין דמויות המקרא/האגדה, ו"מעשה נביח" (חלום/חזון עם סוסים אדומים, שחורים וירוקים, בהשראת ספר זכריה). התוכן הוא סיפורת דתית-אגדית (מדרשית) בעברית קריאה יחסית, לא מסמך היסטורי-תיעודי. מוזכרים שמות מקראיים-אגדתיים (יהושע, מנשה, יוסף, גלעד) אך לא מידע גיאוגרפי או תיעודי חדש הרלוונטי לאיתור בית הקברות.

3. מעמ' 109 בערך עד סוף הספר (עמ' 122): "מכתב על כתב השמרונים" - דיון מלומד בסגנון אגרת אישית, מופנה לחכם ("ידידי היקר... הרי"א"), על שאלת מוצאו וגילו של הכתב העברי-שומרוני מול הכתב "האשורי" (המרובע) שבו כתובה התורה שבידינו, כולל דיון בדעת חז"ל (עזרא שינה את הכתב), בדעות חכמי אירופה (דה-סאסי, גזניוס, גייגר ואחרים), והשוואות דקדוקיות של צורות אותיות. מסתיים (עמ' 116, ובהמשך עד 122) בחתימה אישית ותאריך: "פה פאדובה, היום ט' סיון תרי"א, ידידך שד"ל" - כלומר תאריך סיום הכתיבה: ט' בסיון תרי"א (1851), פאדובה, איטליה (מקום מושבו של המחבר שד"ל כפרופסור לרבנים). אין בקטע זה שמות מקומות בארץ ישראל או תאריכים היסטוריים נוספים החורגים ממה שתועד לעיל.

לסיכום: כל 122 עמודי הספר נבדקו חזותית. עמודים 1-35 תומללו במלואם (עד כמה שהכתב העתיק והדחוס איפשר, עם סימוני [?] ו[לא קריא] במקומות המתאימים). עמודים 36-122 מהווים בעיקרם חיבור פילולוגי-דקדוקי טכני על טקסט התורה השומרונית, ותרגום סיפורת אגדית שומרונית (ספר יהושע השומרוני), ומכתב מלומד על תולדות הכתב העברי-שומרוני - נבדקו ונמצא שאינם מוסיפים שמות אישים, תאריכים או מקומות גאוגרפיים מודרניים מעבר לדיון ההיסטורי-דתי הכללי על שכם/הר גריזים שכבר תועד בפרקים 1-2 (עמ' 7-33). אם יידרש בעתיד תמלול מילה-במילה גם של עמודים 36-122 (לצורך מחקר לשוני-שומרוני ייעודי, להבדיל ממחקר גנאלוגי על בית הקברות), מומלץ להקצות לכך משימה נפרדת וממוקדת, שכן מדובר בחיבור פילולוגי טכני נפרד במהותו מהחלק ההיסטורי הרלוונטי לפרויקט.
