מקור: hb_44226.pdf

--- עמוד 1 ---
[טקסט עליון מטושטש/הפוך, סריקה באיכות נמוכה - שרידי טקסט מהעמוד השני שמופיע דרך הדף - לא קריא בבירור]
...שנת תרצ״ד... ו«ידרים בוזזים ע״י והרעיח בום עליהם זנבי אשר
שנת המדרגות... ההריש רעשו... ורעש ממהומות וגם
הוא חסדיו וברוב ברחמיו במעט שריד לנו הותיר ה׳ לו... תרצ״ז...
נאלם,
למען מקומות בכל אתם אלהיהם ה׳ כי ישראל, בני עם כל דעת
לחלענו עלינו נסוי... דהו... ער, לו עתם ובכל מושבותיהם
ה׳ יוסף בה... שעה, ובכל עת בכי והלאה, עמל ומכל תולדותינו
אכי״ר, ומחמדו סגולתו היה ידידו־אשר אברהם בני לקנות ידו שנית
חובב ישראל מנחם באלפי הדל מאתי מענדיל כמ׳ אהרן
לתורה: סייג ספר דליטע. קאמניץ זללה״ה
[שורת קרדיט הסריקה, חוזרת פעמיים בעמוד:]
הועתק והוכנס לאינטרנט
WWW.HEBREWBOOKS.ORG
ע״י חיים תש״ע

[מרכז העמוד - שער הספר, בתוך מסגרת עיטורים:]
בעזהי״ת

ספר
קורות העתים

לישרון בארץ ישראל

אשר עבר עליהם בזום ההרעלה ע״י בוזזים ושודדים שנת תרצ״ד
וגם ממהומות ורעש כי רעשו ההרים ונפלו המדרגות שנת
תרצ״ט, לולי ה׳ הותיר לנו שריד כמעט ברחמיו וכרוב חסדיו הוא נאלם:

למען דעת כל עם בני ישראל, כי ה׳ אלהיהם אתם בכל מקומות
מושבותיהם ובכל ארצות פזוריהם, וידעו נסוי צר ורעה אשר עברו ויחלצו עלינו
מצרותינו ומכל עמל והלאה, בכל עת ובכל שעה, כה׳ יוסף
שנית ידו לקנות בני אברהם אשר היה סגולתו וחמדתו אכי״ר:

חובר הדל באלפי ישראל מנחם מענדיל כמהר״ר אהרן
זללה״ה מקאמניץ דליטא בעהם״ס סייג לתורה:

[קישוט]
הועתק והוכנס לאינטרנט
WWW.HEBREWBOOKS.ORG
ע״י חיים תש״ע

נדפס בווילנא שנת תרי״ד
וליוקר מציאותו אני מדפיס אותו מחדש
יוצא לאור ע״י
כמו״ה מאיר אנשין כי״ו
בעיה״ק ירושלים תובב״א שנת תרצ״א

הכתובת להמחבר:
מאיר אנשין, מאה שערים, ירושלים.
Jerusalem.
דפוס ציקרין ירושלים.

--- עמוד 2 ---
[כותרת:]
הקדמת המחבר

כאשר ידוע כי כל איש ואיש אוהב עמו וארצו על כן הוא מתחקה לדעת
קורות שינות וסבות מתחלפות מזמן זמנים אשר חלפו על עמו ועל ארצו,
ועברו בהיותו מתרחק אל אחת מהם עי תועלת פרי יגדל נשגב, ומזה
לדעת חכמה ומוסר, כביה או הנהגה ישרה להיות מאוס ברע ובחור בטוב,
(ונאמר ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעי דרישה), ע״כ צורך גדול
וחובה רבה עלינו בני עם ישראל, להתכונן ולדעת הסבות המתהוות בארצנו
בימים האלו ועל העם היושב בה הארץ אשר ה׳ דורש אותה, עיניו ולבו שם כל הימים,
ובאשר ייסר איש את בנו כן ייסר אתם ה׳ אלהיו על כל חטאתם פיקד עליהם על כן
רחוק הוא מי יודענו, ע״כ אנכי מוצל אור עוד סבות שונות ועלילות שנתהוו עתה
בהיותי מתגורר שם מקרוב מצאתי את עצמי מחוייב להגיד ולספר במכתב את
כל התלאה אשר מצאתם משנת תקצ״ד עד שנת תקצ״ט ופגעו בי חצי הזמן,
והיתי כמטרה להצים, הן הדבר שהיה אז רח״ל, והן מכת השודדים והבוזזים
שנתהוו אז, והן מהרעש שנתהווה כאשר יבואר בפנים הספר אשר כטעם נתייאשתי
מחיי, אך ה׳ כרוב הצילני מכל, ונדרתי להודות בקהל ועדה, ואשלמה
בספרי הלז ישמעו ויקחו מוסר, אחינו יושבי חו״ל אל לבם להתפלל לה׳
על הארץ ועל היושבי׳ עליה ומי ומי יתנו ידיהם, בכתנתו, כמתנת ידו
להיות לעזר ולהועיל לשארית עם עליה, ואם המצא תמצא איש בא בימים אשר
יש לאל ידו וכסף מוצא, יקח צרור כספו בידו ועים וילך לארץ הקדושה
להתפלל במקומות הקדושה ועל הקברות צדיקי עולם, יראה מגודל ההתפעלות
ההוה לאדם שם מאויר הטהור המלהיב ומחכים למבקשים חכמה וטהרה, הן
בתפלה והן בתורה נהפך כמעט לאיש אחר, כי כל אלה הסבות והמוסרים המתהוים
תמיד נוכל להבין בכל הארצות יותר בה חלה ה׳ מדוע מפני שהיא משכן
שמו ית׳ כמ״ש הנביא, ע״כ אפקוד עליכם את כל חטאתיכם וע״כ נקוה לה׳
עד ישקיף וירא משמים ואין להם מנחם, ישלח לנו מנחם צמח:
והנה קראתי לספר הזה קורות העתים כי כשמי כן הוא מגיד ומשמיע.
ברחובות יהן קולו מגלגולי עילות וסבות שנתהוו בזמן הזה ובעת הזאת
וחלק שני קראתיו עליות הארץ הן על מעלות הארץ וטיבה, והן בסדר
עלייתה לאיש אשר ירצה לעלות ילמד ירע כל ענינים הנצרכים אל היושב עליה:
והנה כל המרחם על הבריות מן השמים מרחמין עליו ע״כ אני מבקש
מכל עם בני ה׳י להיות לי לעזור מעט קט מפני שנודע לפי רבות ידו, נדבת
ידו הוא גדולה אלי. ובוודאי תתענג נפשיכם בידיעת כל הנכתב פה שמעני
והחי נפשיכם, ומן השמים בכפלים ירוחם.

תודות לאל.
הנה אנכי מהארבעה הצריבים להודות ע״כ אכתוב פה הודי
ושבח שאמרתי ודברתי לה׳ המציל אותי מכל צרה
מהלל ומשבח אני לאלקינו, אשר מכף בוזזים ושוררים אשר הציל את נפשותינו גם
הותיר שריד ופליט מעטנו, וישמרנו מהארץ ויכרת שמינו:

--- עמוד 3 ---
הקדמת המחבר

נרדפנו מלא בהיותינו שלום בבתינו ע״כ כמעט קם כלונו אויבינו לולי חסדי
ה׳ גברו עלינו להחיותנו!

חוקן וחסן קבענו עלינו, ובנינו, בכל שנה ושנה לספר תלאותינו, ולהגיד
ולהשמיע את ישועתנו:

מהר לבקעה דלגנו, מפני אויבינו אשר על ההרים דלקינו, גם בנקעה מנוחה לא
מצאנו, כי בחננו עזבונו:

מדרשנו ובתי תפילותינו היו לשמה, כי נתמלאו שתיקה ודממה, אויה כי ספרי
תורה היו לרמיסה, אין אומר השב נתניהו למשיסה, בתער הגלבים משיחה,
קרעוה בכל רחובות השליכוה, אוי מה היה לנו, ואין לאל ידינו:

על זאת אספדה כתנים, קינים ונהי, כי הרך ממנו מנחם פרץ פני עדן ונהי
עדנים, ואם אשוב לני פרץ אצפה בחורבנה הרואה כי אחזרין לראות בבנינה
נראית כגינה יתרפא!

נתנו רשעים פח לי בבורים, כי באו בנקרת האורים, ערום הציגוני ויחן
זקנים עם נערים, ושאיה יונת שערים ...וקניתי עם נערים:

דלפה אל אלוה עיני איה אשתי ובני, ואף כי זה כמה לחם לא אכלנו,
ברוגז וחרפה בכי ואנקה ברחובותינו, דמעת העשוקים באכזריות
חימה ראינו, כלו עינינו בדמעות, כי אין לאל ידינו:

וי אלקינו בעיוננו אדונים זולתך, ככר כלונו בארץ לולי זכרת רחמיך שארית
חמות תחגור עמך לירושלים ולציון תאגור. ושוללינו תעקר ותמגר:

ללבי זאת אשיב, זה היום שקויני, להגיד ולספר את אשר ראינו, יד אלוה
השלוחה להחריב, גליל העליון הרג. עד צפת העיר עם שרידי חרב, ועד
ימים שלשים ושלשה!

בעת אשר הלכנו לקבר הנביא הושע כן ארי אימת מות נפלה עלינו, נום
נסנו כמנוכח חרב, ואין מעמד:

נפשי בכפי שמתי, כדי להציל ספרי התורות אשר נשארו בב״כ נשארה גדולה
תרמסנה רגל רגלי, אויבי איבי, פלילים, ומדגליוגים הדריך כנעלים:

אז ביום אסרו לחג שבועות, ח׳ סיון עבענו הסרורים בלי ראש להרים, כי
נאספו עלינו תלאוה, רק זועה הבין שמועות:

הוי ואבוי צוחה ברחובותינו, הבט משמים וראה כי לנו לא, כי לשמך תן כבוד
בימינו, כי עינינו לך:

רעות רבות שבענו, עד רחמי שמים, גדלו עיני להוציאני מיגון ואנחה, וזכינו
מיגון והוצאני, כי היתה דרוחה:

נשבעתי ואקיימה וכל כתוב בספר שאדני יחנו למען יעמדו
לזכרון, דור אחרון יעשה ויעד ויראה, בנאון ה׳ יגלה ויראה בימינו, אז
נשמח כולנו, בראותינו יחד בעינינו, שבעת רועים ואת משיח צדקנו:

--- עמוד 4 ---
קורות העתים

הנה בעת באי לארץ הקדושה בשנת תקצ״ין [תקצ״ד] בחודש אלול ראיתי בצפת נפח
חורבות מאוד, דהיינו שרק הביפה שהאתרונים הם על האילן נפלו ומטו,
ספרו לי ושברתם מבתה שהחריש רעש שתא דהאי טבח שבחדש ירד השלג מן השמים
הרבה; והיה הבנין עם רבים על ריבוי עד שנמוחו ונפלו בעשרה ימים, עוד,
הפסיד עוד השלג ויקור החמורים כל אשר היו בדרך, נושאי משאות, מהו,
והנה אין שם דרכים כמו במדינתנו, וע״כ מחמת ריבוי השלג לא מצאו הולכי
הדרכים שביל לילך בו אל תוך מחוז הפצם, וכל החמורים ההולכים בדרך מתו,
ולכן נתהווה יוקר גדול בארץ:

וברה״ש שנת תקצ״ד נשך עקרב אחד בתולה אחת בירושלים ומתה, אחריו
בסוצאי החג החל הנגף בכל המדינה, ובירושלים הי׳ הדבר יותר,
מפני שהיה התחלת השביעית, ובאותו הזמן פעמים הרבה נתהווה הדבר בארץ
הלוו כמבואר במשנה ובזמן החנוכה כלה הדבר בעזרת השם ביה וחודיתי לה׳
ואמרתי כי עתה נפוש בארץ:

אחיז בשנת הזאת שלשים יום בעומר רעשה הארץ פעמים פעמים, פעם אחד בעת הצהרים,
ופעם שני בשעה ט' בלילה והיה הולך וחזק הרעש והרעדה, לכן, הוכרחנו
לעזוב רכושנו ובתינו לנום החוצה כי אין פחד מן הרעש, רק בבית כמות
כי מפני הרעש נשברו החומות ונפלו על השוכן בקרבה:

עתה באתי להודיע והההזיקות וההפסדים מגודל שנתהוו בארבע ארצות
דהיינו ירושלים וחברון, וגליל העליון דהיינו צפת וגליל התחתון עיר
מבריא, מפני השוללים ובוזזים שנתהוו בארץ, ורק על היהודים, הן הבאים
ממדינתנו הנקראים אשכנזים, והן הספרדים הנקראי׳ פריינקען:

והיען שביום א׳ שמונה ימים בחודש סיון באו יושבי כפרים שוללים ונתחברו
עם יושבי הערים וכידם כלי מלחמה וצינה ומגן ורומח ונפלו על כל
היהודים דשם ופשטו את בגדיהם מאנשים ונשים, וגרשום ערומים מן העיר וכל
רכושם לקחו והשליכו הנוצות לחוץ (והאויבער צוק) ואת הנמבזח קרעו,
והעם הנשער עינו א׳ למשכב זכרים וא' נקבות, וקרעו כל סית ותפלין שלהם
ונשארה העיר שממה ושאיה יוכת שער, עד שעלו בתוכם נחשים ועקרבים וגפרים,
והיה כן עד שלשים ושלשה ימים כן עשו בעיר צפת, כן עשו עיירות אבל
לא כ׳ פ זמן גדול:

ומה ראו על ככה שאחר שלשה שנים מנבבשת ארץ תחת יד שר מצרים
(מוחמד עלי) גזר עליהם שיתנו לו אנשים אנשי צבא למלחמה ולא אבו
לעצתו כמנהג הכינינו למלחמה, מפני שהי׳ מנהגם עד הנה שלא ליתן אנשי צבא
רק כשבא השונא לעיר מחוייבים לילך לגרשו, ע״כ מן הארץ החיעצו יושבי
שכם לילך תחת ידם לירושלים ולכבשה וישימו עליהם שר אחר (קאסטו) שמו
(לאחשה), אז מאנשי שכם התקבצו עמהם יושבי הכפרים ויהיו למחנה,
ומפני שירושלים היא חזקת גדול מפני שיש לה סביב חופה ועליו הרבה כלי
קרב ומלחמה וארבעה שעריהם הם ברזל ואצל החופה מבחוץ עומר בית גדול
מלאה מצבא מלחמה (הקאלה) עי״כ באו לירושלים דרך מזערות וממחילות

--- עמוד 5 ---
ובאו לירושלים ליל שי״ק קודם חג השבועות ואנשי הצבא, או
מעט בעיר היו, ע״כ התחבאו והבאים שללו וכן בזזו את העיר גם היה בעיר צמא גדול
בעיר שבעד ימים ששה נתנו מאלר שפה, וכן היהודים היו בסכנה גדולה:

ויהי לשבעת הימים בא (אבריים) עם החיל שלו ומעט חיו ובא ונכנס
לירושלים, וכראותם יחד אנשי שכם ילכו להם חוץ לעיר, מפני שלא היו לו
אלא מעט חיל מלחמה, אז השר גם הוא יצא מן העיר אל יפו, וכראות השוללים
מעיר שכם שהשר חלף הלך, חלף הלך שבוי לו העיר ירושלים:

ויהי כאשר שמעו יושבי צפת את אשר החלו אנשי שכם לעשות בירושלים,
נקבצו כולם אל המושל, רצתי לשאול ממנו מה לעשות כדת, ויתן להם עצה
לעשות כאנשי שכם ולשלוט ביהודים, אז קמו על העיר ופשטו את בגדיהם
העם, גרשו מבתיהם וכאשר כן עשו בחצר שהיתי בו ראינו בגדינו ופשטו
שרוצים גם כן להרוג אותנו בקנה השרפה, אז ברחנו אל בית המדרש דפרושים
יחי׳ שם הרב ר׳ ישראל בעל המחבר ם׳ תקלין חדתין ועוד יהודים רבים
מלאים פצע וחבורה, והתפללנו, גם היינו מחריעים בשופר על צרה הזאת
והנה צוחת ברחובותינו, אויה איך שדדנו, וגרשום ערומים החוצה, והעם הנותר עינו
זכרים והן נקיבות:

אח״ז באו השוללים לבית המדרש שאנחנו היינו בו ולקחו משם את הרב ר׳
ישראל הנ׳ל ורצו להרגו כדי ליקח ממנו מעות הכולל שהוא תחת ידו
ויתחנן להם מאד ונחרצו ליתן להם שבעה אדמים (רענדלך) ולא הרגוהו:

אז אמר הרב ר׳ ישראל אל היהודים אשר נמצאו בבה״ם או אחי בכה נגומה פן
ידיחו עלינו הרעה וברחנו חוץ לעיר אל מקום אחד הנקרא כרם (ושמעתי
כי במקום שכזה נהרגה הג׳לי ישראל מר׳ חנה ושבעה בניה) לבר הזקנים והחלשים
נשארו בבה״ם ובעיר:

ויהי בהיותינו יושבים במקום הזה הלכו מאתנו ר' משה חעשעה' ר' יעטשעה' עם
שמואל מפינסק ור׳ ראובן כהן בלא ידיעתינו לכפר עין זיתים, ובקשו
שם את הישמעאלי דכפר עין זיתים בעד צרור כסף שנתנו להם שילכו
למקום הנ״ל להציל את הרב ר׳ ישראל הנ״ל מיד השוללים שלא יהרגוהו:
ויבואו הישמעאלים אל ניקיטנו בכרם ויקחו מאתנו את ר׳ ישראל, להוליכו
לכפר עין זיתים, ואנחנו לא ידענו מכל אלה, ע״כ נבהלנו מאד גם בכינו כי חוסים
היינו, וכאשר נודע הדבר לאמיתו כמה אנשים שהיו שם בכרם גם הם הלכו
לשם עם ר׳ ישראל הנ״ל:

והרב ם׳ נתן נטע החסיד המקובל והמפורסם מוהר״ר מענדיל זל״ה
מיושבי ירושלים בעת הזאת היה כן גם בעיר צפת ויהי כאשר ברחנו
מבה״ם לשדה להברם, ברח הרב הנ״ל לבית הקברות שהיה סמיך להכרם
שישכנו בו, ונחבא שם במערה אחת, ומצאוהו שם השוללים ודקרו את עיניו
ובכל יסורים אז רבים ואנחנו ראינו כ״ז במקומנו בכינו במר נפש וחיל ורעדה
אחזתנו, ועוד יהודים הרבה מכף רגל ועד ראש אין בה מתום, רק פצעים ודם;
הרבה מהם יצא אל מחבואינו אל הכרם.

והנה בא איש אחד אל מחבואינו מהעיר צפת והגיד לנו בשורה טובה כאשר
שהרב מוהרי״ר גרשון מרגליות נשיא הכולל מהחסידים מצא חן בעיני
שופט עיר צפת (קאדי) והמציאות היה חן על ידי שמסר לו כל מעות הכולל
שהיה בעת ההוא תחת ידו כדי להחיות את נפשו, וכל מי שיהיה בחצירו,
התקרבנו אל העיר, ומצאנו א' ישמעאלי מסרסר בינינו ומצאנו אחר הנק' אבעד והוא היה
סרסור על כל הסחורות שהיו היהודים צריכים לקנות והיה משתכר ע״י הרבה
קרבנו אצלו אז לאמר הלא טוב לכם שנתינו פה, ע״כ היה לנו לעזור בזה
ולהביאנו אל חצר (להקאדי) של העיר, ואמר אולי גם יהיה הרב מ' גרשון הנ״ל
למחסה ולמסתור מן השוללים, ויעש כן בן ישמעאל והלך אתנו אל (הקאדי)
ובהיותו בדרך נהפך לבו בקרבו כאלו אינו מכיר אותנו ועוד נתחברו אתו
כמה שוללים ויחפשראותנו ויגזלו את כל אשר מצאו אצלינו וילכו להם
ונשארנו במבוכה גדולה: הלכנו בעצמינו אל העיר, נפחי נפש ע'כ, וכאשר
באנו ברחוב טרחין הוגגרטים ראינו שוללים עומדים על גגות ביחם (כמנהגם
לעמוד על הגגות) וכלי זינם היה בידם, ויאמרו שמעו יהודים אנו רוצים
לנקים בכם, וישם ללבנו וגנך והיה למים ונתחנן לפניהם בדמעה ובצעקה עד לב שמים
אז מצאנו חן בעיניהם ורפו ידיהם מאתנו, והלכנו מהם בחיש ומהר
ונבוא בחורבה אחת חוץ לעיר להחבא, ויהי בעוד כמה שעות נודע להשוללים
שבחורבה זו נמצאו יהודים מתחבאים ובוודאי נמצא אתם רכוש רב אז הלכו
לעלינו לבוא לעשות בנו כרצונם:

ויהי כראותינו שהם באים עלינו לכלותינו נתנו טעם אל ראש הר אחר שיש
שם חורבה גדולה ושעריה ברזל ויש ג'כ שם שני באורות מים, ונבוא שם
תחילת הלילה ובלילה היה לנו צער גדול מן הקיר הגדול ההוא שם מהטל
כמ"ש בליל וקרח יעקב, בלירה, היינו מפני ריבוי הטי הנמצא שם, בחודש סיון
הלילה גדולה שם, מלבד שהיה צר לנו לשמוע קול הבשור וירי השוללים
שעשו ושפחה בעיר בהעיר, השלל הרב מכל אשר שללו מהיהודים כי קול שמחתם
נשמע למרחוק:

והנה הרגני ם' יעקב הירש מטאהליב יאחז אחד חכם ספרדי א' סגור פתק
הצרם, והעלו הרבה אבנים על ראש גג נתיהה גג יערו כדי להשליך באבנים
על כל הקרב אל חצרם, אז חרה את השוללים וירו היורים בקנה השרפה
והרגו את חכם הספרדי ר' יעקב הירש, ופצעים ובחורות עשו ואח"כ נכנסו
תוך החצר ושללו ובזזו כל הנמצא, וגם בגדי המתים פשטו ומשאי
כל הנשים שנמצאו בחצר זאת כל זה עשו בלילה ההוא שדיינו על ההר:

ומהוסד הצדק דהיינו בנה"ם דעיר צפת אשר החביאו כמה וזקנים
הכום נפלו עליהם וזקנות רגל עד ראש בכמה אכזריות
ובתוכם הרב המגיד ק"ק פדטנאב והרב מקאווע ועוד כמת זקנים
בני תורה שלא יכלו לברוח עמדו עליהם והכום בשכות משינית באכזריות
מאד גדולה, והנה נעשה נס גדול להרגני משה מ' מאנטפאלייא כי הוא ה'
נחבא שם בכה"ם תוך הביסה נחלל שהי' תחת מקום (שקו) בתורה, והשוללים
נפצו חרבם תוך החור ורקדו בכל המקומות אילי נמצא שם איש וע"כ
דקרו תוך בגדי הג'ל משה ה' והוא נשלט מחתת ידם שלא הלכה החרב עלי
גופו ונמלט, ומיך עוד כמה בית הרסו עד שהופר בה וגם נה"ם של הרב דק"ק
(ווצלציסק) שרפו באש התקרה שלו כ"ז עשו בלילה הזאת וקרעו כל ספרי
התורות שמצאו:

--- עמוד 7 ---
לעת ההיא החריבו בית הרפום שעשה הרב החשוב המושלם מוהיר ישראל בק"ק
בגליל העליון דהיינו צפת והשחיתו כל הספרים שמצאו אצלו, וכן
הספרים שמצאו אצל היהודים שהחיתו וכל הטליתות ותפילין שלהם נתנו לשרוף
גם את ר' ישראל הכו מאד מאד ע"כ חלה רגליו:

כששמע הרב ר' ישראל בעל מחבר ס' תקלין חדתין בהיותו יושב בכפר עין
זיתים מו' נתן שנקרו את עין הרב הנ"ל, ויתר המעשים שהגדילו לעשות
בעיר צפת אז ביקש והפציר מאת הישמעאלים דכפר עין זיתים וגם יהודים
הרבה לבשו בגדי ישמעאלים וילכו כולם אל עיר צפת להביא משם היהודי'
החולים והפצועי' וגם אולי עדיין נמצא מעות הכולל יקחו הם משם להביאם לכאן
וישלחו לעצתם וילכו לשם ולא מצאו הכסף כי כבר נלקח ואת אשר מצאו
ומצאו בעיניהם חן וישמעו לעצתם ויכלו הכסף כי כבר נלקח ולקחו את
החולים שהי' להם נח לרכוב על החמור, והביאום לכפרי עין זיתים, נתפזרו
והנה אנחנו יושבי ההר בחורבה הנ'ל מאות שש בערך נחסרה מהיהודים
ולא נודע היכם איה ולא ידעו איש מאשתו ומבניו, והיו בינינו הרבה
יונקי שדים שלא טעמו כלום זה כמה ימים, ע"כ נחר גרונם, ולשונם
דבקה, ובאור הבוקר עד וחיינו מאתנו אנשים כמה אל העיר לדעת מה
נעשה בה, ובררנו את ר' ליב כהן ואת ר' שלום חייט מהיות מבינים בטיב
לשונם, גם יכולים ג"כ לדבר היטב, וגם יש להם מכירים מן הישמעאלים שהיו
תופרים להם בגדים שלהם ומפני שהיה הולך ברחוב עד הגנות ושכריות עד
שמעו יתנו קולם לאמר דברי שלום תמן (ר"ל שתמה חמת הגזירה) ומטהרו
דבר לנו נבוא לעיר ונשובה שלום, ונשוב העיר ונבוא סמוך להעיר עד
שם עמדנו לדעת מה יעשה בעיר נלך אני עם ר' ליב כהן ובקש
שאלך אל תוך החצר שביתו לראות מה נעשה בביתו ולא רציתי רק הלכתי
עם ר' ליב לחצירו כי היא מבין לדבר בלשונם ואני איני מבין היטב ואולי
יקרא דבר ולא אדע מה לדבר. ונבוא לחצר ר' ליב כהן והנה הוא חרב וחפשנו
אולי נמצא שם טלית או תפילין ולא נמצא, ור' ליב הנ"ל מצא בדרך מטה יפה
מצופה ראשו בכסף ויאחז המטה בידו ועמד כן ועמד לתקן חלונו שלו
והיינו תוך הבית, והנה שמענו שר' ליב הנ"ל צועק בקול מר, שא' ביקש לקחת
ממנו המטה הזה ולא רצה ליתן, לאמר הלא כבר הכריזו תמן ולא השגיחו
על דבריו וישיבו וימשרו (ריל שתמה הגזירה) ויצאנו פתח לראות מה מעשהו
השולל אותי פנה אלי ומכני מכה ופצוע, ואברח ממנו וירדף אחרי ויפגעני
ישמעאל שהכריז תמן ויאמר לרודפי הרף ממני הלא תראה כי מאומה אין
אתו וירף ממני ובקשתי את השמעאל המכריז ואלך עמי שילך לחצר ר' ליב כהן
להצילו מן הפגעים, וילך אותי ויהי בדרך התחיל לבקש ממני שאתן לו מעות
ובאמת היה בבתי רגלים כמה רענדלעך, ע"כ השמטתי את עצמי מפניו ואלך
אל יתר העם שעמדו סמוך לעיר לדעת שלום העיר, וכראות ר' ליב כהן שאני ברחתי
והשולל רדף אחרי לקח כל בגדי ביתו ע"כ ויברחו וגם זונתו לבית נוצרי
להתחבא אצלו כי הנוצרים הם אנשים טובים, וישאלו מכמה אנשים על אודותי
ובא בחור אחר ואמר שראה שהשולל רדפני אמרו בוראי שהרגני השולל,
ובקשת אשתי את ר' ליב הן לחפשני אולי ימצא גופי, ע"כ הודע לר' ליב כי
אני אצל יתר העם מחוץ לעיר:

ואנחנו שהיינו סמוך לעיר ראינו כי שקר הוא שהכרוז

--- עמוד 8 ---
או ביקשנו מהישמעאלים שהכריזו תמן שהמה ילכו אתנו לשמרנו עדי
נבוא אל הצד (הקדי) בעיר צפת (הוא השר שלהם בעניני החמלה ועבודתם)
להביאינו אל הרב החסיד ם' גרשון מרגליות ויבאנו לשם:

ויודע הדבר לר' ליב כהן שאני אצל (הקדי) אז הוא בא אל חצר (הקדי) ויקחני
משם לבוא אתי אל בית הנוצרי אל אשתי, וגם לקח את ר' אליעזר חזן
מקרלין כי אתו היה ילד תינוק קטן שלא ינק זה כמה כי אשתו כמה היתה אצל
הנוצרי, וביה באנו לחצר הנוצרים וישמח כל איש לבבו ע"י ביתו שב"ה
כולנו חיים, ונספר איש איש מה שהמצאות אותו:

ויהי בעוד שהיינו שם בחצר הנוצרים שעות שתי כעור בא לפנינו ר' אברהם
ברוך יאמר כאשר שמעו השוללים ששלשה יהודים דהיינו שמעיה חכם,
ועוד שני אנשים אשכנזים הלכו אתו להודיע (להקונזאל) המעשים שעשו
כיהודים דאמרו אם לא ימסרו להם אנשים ההם אזי אחת דתם הללו שלשה
אנשים בידם, ואם לא כן, ישמידו את כל היהודים שנמצאו בעיר, ע"כ מהר לברוח
אל חצר הקאדי, או יתר היהודים שהיו שם מכבר לערך כאלף איש, ונברח
כולנו דרך חצרות רבים ונשמע לו איש, אל חצר הקאדי:

ויהי בבאנו שמה והנה השער סגור ואשה אחת מאנשי חצר הקא עמדה לפני
השער לשמור ולא עזבה אותנו לכנס בו, ותרא האשה השומר את התער על
צואר ריבה אחת משלנו והרוסטין של א' מהם ותחטוף המטח (המחר) ההיא
והחוט היה חזק ותבקשה לנתקו ע'כ תחתך החוט את שבר עואר של התינוקת
ותצעק בקול מר מאד, וישמע הקול תוך השער ויפתחו התער ונבוא כולנו תוך
השער, ולנו בתוך התער כולם ליל א', ביום המחרת שמענו לאמר שאשה אחת
בצפת נתנה חפצים הרבה לאחד מהשוללים להציל את נפשה, ועל בטחון הזה
הביאה הג"ל האשה את האשה הזקנית המפורסמת ם' שרה בת הרב הגאון
מוה' יהושע שהיה רב בק"ק פינסק, להחבא, והנה השולל מתנכר אף כי לקח
מה שלקח הבטיחם שלא יאונח להם רע גם לאנסם, רעה על זה מאד ויער לנו
ונשלחה מאתנו כמה אנשים ללך ולפדותם מידו, ופדאו אותם בעד ארבעה
רענדליך והביאום לחצר הקארי להיות אתנו:

ויהי ביום השלישי מתחלת החנוכה אזל הלחם מכלינו ולא היה
לאכול, מה ובקש הרב החסיד ר' גרשון מרגלית את הקאדי שישלח א'
מאנשיו לקנות בעיר חררות הנאפות ע"נ גחלים הנקרא (פיתא) משקלם
א' רבע, כן עשה והביא ויחלק לאיש פיתא אחת בבקר ופיתא אחת בערב:

ויהי ביום החמישי מעת שבאנו לחצר הקאדי אמר הקאדי שרע עליו המעשה
שיעמדו כ'ב יהודים תוך החצר שהוא שוכן בו, ע"כ גזר אומר שהרב החסיד
ר' גרשון עם סייעתו ישארו בחצרו, והרב החסיד אלקי המפורסם ר' אברהם
מאברוץ בער וסייעתו והפרושים הנמצאים בחצרו ילכו להם אל תוך החורבה
שעל ההר חוץ לצפת שישבנו בו בתחלה, והוכרחנו לעשות כן. והלכנו אל החורבה
הנ'ל והיה בנו כמה מאות יהודים ונשב שם כמה שבועות אכל פחינו לילה דום
אולי יפלו עלינו והרב החסיד ר' אברהם בער אברוץ מאברוץ הלך עמני
והיה מאכלינו כל יום פיתא א' בבקר ופיתא א' בערב לכל ואו"א ובשנת היו מחלקי'
עוד ג' בעלים לכל א' נצל א' לכל סעודה. ואף שהרב אברהם ר' הנ"ל נשאר
נקי

--- עמוד 9 ---
מנכסיו ואפילו כהונת עבד לא השאירו לו, שהילכו על תיקתם עבורית, כתינתם
אעפי"כ היה מחלק מכל מה שהיה לו למזונותיו הן משמן והן מלחם, וראינו בכל
יום השגחה ה' עלינו לטובה שאף שראינו שדעתם היה לנו לרעה היו חוזרים
לאחור! ישבנו שם ההר ראש בכינו גם נזכרנו ריבוי הס"ת דהיינו שהיו בב'כ של צפת
ע"ב נדרתי א' רענדל מן המעות שניחר לי שילך לא' מאנשי (הקאדי) אתי
אל בתי כה"ב לראות מה נעשה בס"ת ואם נמצאים נקחם, וילך כן ואעש
א' מהקאדי אחי גם נלוהלי הרבני המיפלג ם' דוד מטאהלעב לילך אל בה"ב
והיא תחילה הי' איש עשיר ותשם ונמצא בעל ז'ה, והשוללים העמידוהו ריקם
רק כד' כנפות שלו הלך, גם הלך אתנו ר' חיים שיום הזקן כי הוא היה מכיריו
ישמעאלים כמה לו חיה הוא כי היה חי גב חי להם פר הנגדים, וגם היה בקי בטוב
לשונם, ובאנו לבתי בה'ב, כי היו בבית ג'יש בב"ב) בצפת) היי לערך חמש מאות ם"ח
לבד מס"ת של הרב זציל אנוהב מהר"י שהיה עיטר בנהב"נ של האר"י ז"ל לוריא,
ולא היו קיראין בה רק בחג השביעית, ונראה גודל החורבן והשממה שעשו
לכל הנה"ב, וההסית נופלים בארץ קרועים ונכך שנכם ה"ער, בגדינו ונקרע
כמו עשו בכל הנ"כ, עוד ראינו שעשו מהיריעית מנעלים, ומיגר של נפחים או
לעינים רואות, שכך זה תורה וזו שכרה, וס"ת של מהר"י אבוה"ב שנעשה לה כמה
פעמים נסים ופרע יותר שמסוחוחם נלכדה עתה, וגם הס"ח שהיתה בכה"כ
שנתערשעל קנר רשב"י בכפר מיראן, נקרעה היא גם, ונקרא שם ה' גשם
שמים אי לנו לא כי לשמך תן כבוד" ואספנו יריעות שמצאני בראש כל חוצות,
ברחובות קריה הנחנו הכל כאה"ק זכרה לי אלוה לטובה!

ויהי כאשר חזרתי ליחד עמנו על יתר עמנו אשר בחורבה על ההר פגע בן א' השוללים
בידו שלופה, יתן החרב על צואר ר' שלום חייט שהלך אתי, ורצה להסיר
ראשו מעליו, ואף שהלך א' מאנשי (הקאדי) אתנו וצעק עליו אבל לא שמע לו.
ויתחנן לו ר' שלום לאמר זכר נא שכמה פעמים הייתי תופר לך בגדים והיית
אוהב אתי, ואיך נהפכת לשונא לי על מה כי אין בי מעות, גם ראה כי זקנתי
ולמה תמיתני, ואמות על מתו, אז רפתה רוחו ונלך מאתו, ויהי כאשר
באנו לרחוב פוליש שמענו קול צירח מר אחינו הוציאני נ"י מזה, ונלך עד מקום
תחניתו והנה איש שוכב תוך האשפה עד צווארו וניחני ליקח אותו משם ראינו
שהוא סוכה ברגליו ואיני יכיל רייך, ואז הלכנו מאתו נחיש ומהר כדי להגיד
להרב החסיד איש אלקי אברהם רכי שהיה אתנו וישלח כמה אנשים ויביאוהו
על החמור, אך בעיר ג' ימים מת נהר, עוד כסה עד ואנשים שהיו אצלינו מתו
מפני הפחר והמורא שנפל עליהם ועלינו, וישאלו לנו מה נעשה בס"ת ונספר לחם
מה שראינו ס"ת קרועים מינחים כראש כל חוצות ומה שנעשו מהם מנעלים
של נפחים, והמנעלים והתפילין קרעו ומשם לקחו הרצועות לקשור. השקים,
אבנטים לגופם וספרי התלמוד קרעים היטב ובכל רחוב ראינו שבאו שם אנשי
כפרים עם חמורים ולוקחים הכזה והנגדים וכל כלי היהודים שלחו הכל לבני
הרפוים, והשוללים היו עומדים בבתים ובכתים ושיכרים אולי ימצאו מחנואות
היהודים שהחביאו איש בביתו כסף או זהב, וכאשר מצאו חינה עם חפצים
זהב היו מריבים זה עם זה יכלו לא לחלק כזה ע"כ חרבו בתי היהודים עד היוד בה!
ויהי כאשר שמעו יושבי חברון את אשר עשו השוללים בצפת אף הם רצו להחריב
היהודים:

--- עמוד 10 ---
היהודים שבכברייה ונתפשרו אתם ליתן להם מאה מעית כים (זהו הוא חמשה
מאות פולש זהובים) ואעפ"כ פחדו על נפשם כי בכל יום היו מתרעמים ומחזרים
לשלוט בהם עד סוף ל"ג מיף שנאו יום הפלשתים לצפת ולטבריה כם"ע ולסביך:

השוללים פחדו לנפשם מפני שאר שכניהם פן יקנאו בהם על כל השלל
הגדול שלקחו מהיהודים אולי יפלו עליהם ליקח מהם, ויתיעצו להפחידם
ולהראות שהמה רבים וחזקים ויש להם בלי מיחסה א' שרי צבא מיחסה ולקחו
להם מדינין של היהודים ועשו להם ג' רגלים כדגלי הצבא, ולקחו שקאווערארעם
היינו מחבות של ברזל ושל נחושת להקיש עליהן בסקלות כמו תיפים
וקול רעש להשמיע ובידם נשאו קנה השריפה, ובכל יום שבתון וא"ו יום שני
מסביב לים השבת אז היו הילכים בשקים ושנים יונקית ריבה כמה
א' רחוק זה מזה, לזה מזה, להראות בעם רב. ובאמצע הרחוב עשו להם
אוהל ממחצלות של היהודים ויתלו עליו כלי זינם ורגליהם למען יפחדו מהם
כלי שיפחדו מהם מהם שיקחו ממה ששללו, ואעפ"ב בלילה היו לנים על
הגגות שלהם לראיה אולי באים צבא מלחמה עליהם, וסמיך לעיר יודפס
העמידו צופים על גג הציפים והגג הזה היא מימות יוסף בן גוריון,
לראית פן יבואו עליהם:

אחר שלשה שבועית שהיינו בחורבת ההר הנ"ל דהיינו אנחנו בת הפרושים
נסענו מזה ללכת לכפר עין זיתים כדי להתאחד עם הרב ר' ישראל בעל המחבר תק"ח,
והחסיד ר' אברהם בער עם עם הכולל החסידים נשארו עדיין מתחבאים שם, והנה שם
בכפר עין זיתים קבורים כמה מהנאים, דהיינו ר' יהודה בר אלעאי, ור' אלעאי, כ"ר
כרוספדאי ור', ובכל יום ויום היו הלכני לחלב על קבריהם להתפלל שה' ירחם על
שארית הנשארה, וב"ה שהצילנו מאז מידם, והיה בכפר הנ"ל שם מעין טוב וישכנו
שם אצל המעין ואף גם זאת בפחד ובסורא:

לאחר שבועה מאת התחלת המעשה הרע הזאת נשלחו חיל צבא פלשתים
משר מצרים לנקום מהשוללים דצפת ומן השוללים דטבריא, ולנקים
את דמעת עשוקי'ם מהם, ועמדו שני שרי צבא, רחוק מצפת מהלך יום אחר
והלך (הקארי) אצלם ועשה שלום עמהם. וגם אנשי העיר מוחר' וכנעניה רצו
ג'ב להשלים עמם, אך עזי נפש שבעיר לא רצו להשלים אתם, ונשתהה הדבר
שבעה ימים שדחים מיום אל יום כלך ושוב:

ויהי כמלאת שלשים ושלשה ימים מהתחלת המבוכה הגדולה יצאו מוגי העיר
להשלים עם השרים הנ"ל ואז החחזקו על הנפש עזי שבעיר לעשית מיחסה וקרב,
והכריחו ליהודים שיעזרום אותם להוליך שני כלי נשק הנקרא (קאנאן) ולהעמידם
על הסגדלים, כדי להלחם נגד חיל הפלישתים. ונתינם היה הרב מרדכי פינסק
גם כן, וכל היהודים שהיו בחורבה שעל ראש ההר הבריחו משם כדי להלחם
בן, גם משם והיהודים שהיו בחורבה יהלכו אל חצר שהיה בו הרב בית יוסף, אך
כ"ז לא הועיל כי הפלשת*ים אז מיד כי סיד שטיני שהכניסי' טעה את העיר
נפלה עליהם אימה ופחד והטמינו את עצמן בחירין ובסרקין, והשדים ראו כן
תמהו כן א"ל, החריבו העיר עד להשחית ויענירו קול ויצו בכל העיר שכל
היהודים ישיבו איש איש לביתו ולחצרו בלי פחר, אז יצאו העם באיזה מחביאים
שהיו ונב"ד מחביאים אל החצר שהיה דר בו הרב כ'י והכולל הפרושים, כי עדיין
היו עדיין בעין זיתים יראים לשוב לבתיהם מחמת כי ראו שהחיל הוא מעט
רק היה חמש מאות:

וכאשר

--- עמוד 11 ---
ראו העמים כי החיל רק חמש מאות רצו אחם להלחם בו, מיד
הכניס השר עיר איש אלף חיל פלשתים או סרדו רוחם ונתבהלו והלכו
בפחי נפש. אך הם לא עשו כן ולא ענוש יענש, אכזרית בסכין הונו וכמד, וכל
טוב לארשו נגד החזירו הנמכיה רק כן עשו לא הם אבל, אם יענש עונש
מכריו אז היה נפש. בפחי הלכו ונתנהלו רוחם רפתה אי פלשתים חיל איש איש עיר השר הכניס
ודנו לדונם, ע"כ עכו) (היא המשפט למקום הוליכום השוללים ראשי היו שהם
מהם עשר שלשה גם להחזיר, אעפ"כ לא רצו להחזיר בסכיח אכזריות הונו וכמר,
- ז שהי, כטחבואות מה כ"א להם נשארו ולא שמצאו. הנשים כל משאו וגם או
הומת לחומת חוץ גופו והושלך שם אותם, ודנו עכו) (היא המשפט למקום הוליכום השוללים ראשי היו שהם
ולכן להם כראוי אכזריות במיתות שם אותם, וגם המושל מזופת אשר הי' עוסת השוללים
עכו לחומת חוץ גופו והושלך:

והנה דיירי חברון לא רצו לשמוע בקול השר של מצרים איש אלף חיל פלשתים או
רפתה רוחם ונתבהלו והלכו בפחי נפש, מיד הכניס השר עיר איש אלף חיל פלשתים והלכו
כמש'ל בירושלים כמו שכם אנשי שעשו, וכאשר גבר נתן רשות לחילו למלחמה
עתה עליהם ששה שעות חנרון העיר לבוז נתן רשות לחילו למלחמה
עליהם ג'כ התרעלה כום שתו ע"כ שבחברון היהודים והושללו וגם ג'כ שבחברון
היהודים ג'כ התרעלה כום שתו ע"כ ולא נשארו להם אלא מה שמצאו, הנשים כל משאו וגם או
ז שהי,כטחבואות מה כ"א להם נשארו ולא שמצאו:

והנה בעת שבאו חיל שר של מצלם לירושלים ג'כ שנאו לנמל השוללים, אז נהרג
הרב היפוג מהו' יוסף מלאדי מאנשי חיל אחר וישם דמי מלחמה בשלום
כי בא אחד מאנשי החיל אל פתח של ר' יוסף הנ'ל וינקש על הדלת לאמר פתח
ויהי כאשר פתח לו הרגו בקנה השרפה, ומאום'ה לא לקח, והלך וחסדי ה' חיו על
יתר עם ישראל שלא הי'ה להם שום היזק כלל:

ובשבעה עשר בתמוז בכינו על אכילות ישנה כי נאה השמועה שעוד נחרבה
העיר חברון על ידי שהחיל של שר הצבא, שוב שללו את השוללים אז ג'כ שלרו
את יהודי חברון שמצאו, וטמאו הנשים שניתן להם כחשש שעות
שנחנרון והרב הגדול מהו' ישראל בעל המחבר ח"ח וספר פאת השדה, שויחן, כי
אם באתי לפרש כל התלאות אשר תקצר היריעה וכל איש עליו יסר ושערו עליו
חסמר, אך את כל העמים על איש קורא עמי מלהאריך אשמור בלי לספר את אשר
עליהם כי עבר, עיר זה למועד ניתן לדבר, אח"ז בשנת תקצ"ז כ"ד בחודש מנח שפך
חמתו ונגעש והרעש הארץ גדול באור בעיר צפת ובטבריה (ולא כמו שהדסק
ההרעד. שהנקעד. לא הארץ, אלא היא מתנענעה כמי שמגיע הסוס את עורו) ונפלו
הכיפות של דנחים על היושבים בה ונעשו גחידם קברם, ויותר קשה היה על
הדרים שעל דגתים אבל אנשים אשר על פני חוץ אין דבר רע להם. שני לערך
אלפים כ"א מתו בשני עירות אלו והרבה נ'א נעשו בעלי מומין ג'א חסרו אברים
קשין ובעלי יסורים והרבה מיושבי בהמ'ד מתו במלית ותפילין ובתוכם היה החרב
החסיד ר' אליעזר מסלונים והרב ר' יוסף מצערקאנ' ר' דוד מווימאקע דליטא
וגטנריא, נהרג ד' דוד הקטן החסיד וסדר תפלתו הי' בסדר ר' עקיבא מניחו
בזוית ה'... וכו', כל אלה ביודעי ומכירי שהמה ממדינתנו מלבד מספרדים וגם מחסידים
גדולים וטובים אשר נהרגו ששה שהיריעה הקצר מריכיל. ובתוכם ג'ב היתה האשה
החסידה ם' נחשיה החסירה הרב הגאון מוה"ר יהושע ז"ל שהיה רב בק"ק פינסק שנהרגה
תוך ניהה, כדי היא להזכירה ביחידות מפני רוב מעשיה הטובים ורוב צדקותיה
וטוביותיה שררניח לכל אדם הן במדינתנו וא"י, אשת הגביר הרב המפורסם
הסנוח צבי הירש חיים ם' מק"ק מעזריץ מדינת פולין, על זה היה לבנו דוה
עינינו תדמע ויום לילה כי הפגיע בהם עון כולנו ומשמיט ירחמו עלינו והשרידים
התחזקו והוציאו במה איפים כדי להמציא את כמה נהרגין מתוך ההפכה
ולקונרם בראוי לזרע אברהם קם:

--- עמוד 12 ---
מורות העתים

קול נהי נשמע מציון

הנה לשוני עם סופר מהיר לעורר קינים והנה, ולכתיב בספר להסין ולא ידעו
ספר, ויחן פיהו כעפר בעפר, שהמה יעשה ספר מספר כתנים, היה העם היושב
בה עונים, אף כי אנחנו שצללנו בחיל אדירים חונים כמים על פמירת הרב
הגאון הגדול המפורסם מו' חיים בהרב אביגדור זצלה"ה מק"ק פינסק
שלשלת היוחסין, ועל מנטו שהייתי מכני מדרשו סבני אשר נשרשו זמן
מטבמו על שם שלימה טי' דיל רב"א חי' עינו ריל אתה ישבה ריל אנוהב, טהר"י
באה"ק בק' צרכינו מתוך שמונרו רב חי' בעת שהי' ופרנס פינסק ק"ק בהם
מנוחה כאה בי השמועה על כי המדיק נאסף מפני הרעה:

אוי לי אמרת ארץ קדושה, ואוי לי אמרה ארץ אזקרוֹ,
כי אחך בניא הנח מהת שלאתי, איש שלא איי קניתי,
ראה חיים בכל כח עמלת יעיבות עמלת, ח...ל גריל תורה להגריל,
כסף יד על יד קבעת ע"י בעדנו, נושי שבית ל...א שבידנו,
זאת ג' ואוי, עת בכל עטלת בתורה, עת ביתר שאת
ארם ילוד אשה קצר ימים, שבע רוגז ומניס וטעמים,
כי כשמנה עשר שבועות עלח עד חג שמים חיג עד עלח שבועות עשר כשמנה כי
עדיים בעדי הלכני בדיקים חרנה ועוד,
בי אתן אל ארזני חיה שברי, עתה גדול כים שברי,
מעו מנוחות שאננות ואותנו לאנחות עזבו, מהם סעו
מי אז נאה, כי השמועה ואל הרעה, מפני נאסר הבריק
אמרנו כי אז נאה, כי השמועה, מהרה ברחו יושבי, יאמרו בבקר מי יתן ערב,
אוי מי יגן בעדנו, בלתי אל ה' עינינו,
שמים אי אראה ישועתך בימינו, ע"י מלאך הברית מיוטים תחיינו
יחיו מתוך בבלתי חיים, ואז נשמח כולנו:

אחר החורבן והשממה שנעשה בארץ, נותרתי ערום בלי לבוש וכלא טלית ותפילין. גם ראיתי
שאי אפשר לי עוד להתפרנס שם, אז הרב ר' ישראל בעל ם' תק"ח, וספר
פאת השלחן, לנשוע לחו"ל, כמבואר באגרת שבידי מהרב הנ"ל. גם בעת ההיא נסע מא"י ם'
הרב החסיד המקובל ם' נתן נטע זללה"ה מענדיל, ובוח לי ר' ישראל לחתרבר
עם ר' נטע הנ"ל נסע ליסע לחיל ולהודיע ליתר אחינו שנחיל את התלאה מאנשי
ארבנו כדי לרחם עליה גם הרב המפורם' הגביר שמריהו סי' יורי' מסמחאליב
מירושלים נסע לח"ל הוא עמנו בכל הדרך היטיב היוו בהיותנו בספינה
ובסוכות היה לנו מוכה ופרנס ככל ופרנס עד עיר אדעס ע"ב הטיבה וז
זה ראש על נברא יקירא הרב הסופ' המושלם המושלם כבוד שמו ם' אברהם דוד
יהודא שטראשונר מווילנא אשר היטיב עמי וגבר עלי חסדו בעה חסתי בק"ק ארעם
וכל העוסקים בברכי עמנו ישראל בעת מאת משכורתו שלימה תהי' יומרם:
J הכתוב כל לחיים בירושלים

חלק ראשון סליק

חלק שני
ספר עלית הארץ

נסרא שמו שיבואר בו סדר עליית הארץ ופרטי נסיעתה לכל מי שירבה לידע דרך ביאתה
וגם על שם מקומות המעולים שבה כגון הר הבית, ותמונת הר הבית כאשר הוא עכשיו, וגם
קברי

--- עמוד 13 ---
מורות העתים מא"י

קברי הצדיקים אשר בארץ חמד, והנה גדולים צדיקים מבחייהם יותר ע"כ הולכים לחתפלל
שם תמיד, גם מנהגם נס חסיד בשמחה בעשות המצוה:

גם על שם מעלת הארץ ופירותיה, ומנהגים הטובים שנמצא בח כגון וסין
מיני מסבעי' חנמצאים בה וסימני העיינות ומיני סחורות הנמצאים בעורך
לזוגות בהם להכין כה לחיוב, ל...

למען דעת כל עמי הארץ את הדרך אשר בכ ילכו לארץ ישראל אל בית קברות
אבותינו, לדרוש את שלים ירושלים עיר צדקנו אשר על זה כל עוררנו
לקיים נדרי אשר נדרתי בעת (התלערייעה) ר"ל שהיה לאמר זה שהיה באשר יעילני ה' מן
המות אלך להתפלל על קברות אבותינו הקדושים, ולהתענג, באוירה הטהור
ולקבוע עמלי על התורה והעבודה, ואף זכרר כספי לקחתי בידי ע"ב אכתוב סדר
נסיעתי מהחל עד כלה, ומי ומי המנוע לנסוע יראו מפני ובן יעשו וכן
בראש חדש ניסן שנת תקע"ג לפ"ק בא הפאספארט שלי לידי מאתי האוואייעני
גיבערנאטאר דאלגאדוקאוו, ונכתב כפי אווי הקסר ירום הודו, דהיינו
שמנסת: לכי לנסוע שם כדי להתפלל על קברי אבות אז ששתי דרך לפעטי
טק"ק קאמניץ דליט' עם כל אישי ביתי בער"ח חמוז שתא דהאי חקע"ג ובעזה"ת באנו
לק"ק ארעם בשלום, בר' שבועית, ומעאנו שם ספינה מארץ איטליא ואף הי'
יכלתי לוסע בספינה פאראוויע ולא רעיתי לנסוע עליה מכמה טעמים א' שאינה
הולכת רק ער סטאמבול ולא להלן, כי להלן, שצריך לשלם ג'ב בעד החפצים והמטלטלים
שיש לכל איש לבד, אבל כל הספינות יוכלו לנסיע עד לרחוק אף לא"י משם לא
נט אין צריך לשלם בעד החפצים והמטלטלים אם הולך בספינה, אך צריך לראות
שלא תהיה ספינה ישנה, והרוצה לנסוע לעיר הק' ירושלים יפרש עם בעל הספינה
שיביאנו עד ים יפי, והרוצה לבא לצפת או לטבריא יחנה עם הספן להביאו
לים של חיפה, ואף אם יזרמן לו ספינה לבא ידוד או לעכזון, ג'כ טוב כי משם
יוכל לבא לארץ בלא דרך ישבה, ואם כ'אם יזרמן לו ספינה לעכו או לעדן, טוב
נ'ב ני משם ג'כ יכולין לבא לא"י ע'י ישבה, ושכרתי הספינה (סאטליה) ער עד
א"י בחמשד אדומים בער כל נפש ובער ילדים מפחות משנים עשר שנה ב' נחשבו
לאחד ונחתי לו עי המעות שברה בארעם, והמותר יוחן לו בעת רדת מהספינה:
גם התנינו עם בעל הספינה כל ימי היותינו בספינה יפי כל להספיקנו בעצים
ובמים, אך היוחינו טוב יותר לקנות מרה א' נחלים (פאיעיקע) ולבשל נא"רעם
אח על זה כפי ערכו ובעת ערכו ציוה עלינו בעל הספינה לקנות שם אח"עם
כל לגשם שיעטםו איש; ונם (טאקראנם) הנקרא לחם (גאלעטין) וגם כדי שיהי' מוכן
לנשל מח דוד עירך תורש נם לקניה מיני סוכר כדי להשיב נפש איש; ואיש,
כי מי אשר לא הרגל בעברו נים ובאיירו יחלש לבו וכהו, ולא רצינו לנסוע
עד עשרה בחודש ואז ספני שהטה ימי דין לני, ע"כ עמדנו עד אחר ט' מ' באב
באותה הנסיעה הי' בנו יהודים שמונים, גם ם"ח ג' ושוחט אחר ר' שלמה
מווילנא!

ויהי יום עש"ק ואו יום עשרה בחדש מנחם אב הי' התחלת נסיעתנו בספינה ובערב
קבלנו שם שבת בשמחה רבה ובלילה היתה רוח חוקה מאד ע"כ התחילה
הספינה לילך בבהירות רב מאד ותרסה לנו שהעולם מתגלגל כשכור וכל א'
הקיא מאד רב, ונהי' כשכב בראש חבל, וכל מיני סרקחת לא הועילו לנו לרפואה
ובבקר

--- עמוד 14 ---
ובבקר כמעט לא התפללנו מפני גודל ההולעה שהיו בנו עד יום א'
בשבת וגם נשברו לנו כלי חרם שהיו בספינה של נדנוד שהיתה נעה
מים וכל החפצים המונאים בספינה כגון הארםאמין (חביות של) לצורך
מהחוברן שלא יתגלגלו למקומם, האדם הכל נקשרו אל דופנ' הספינה
ואשתי נעשית מרת מפני נעלית חולנית, וביקשתי את הקפעטאן להעלותה מתחת
הספינה אל ראשה כדי לנשוב האויר הטוב ויעש כן וב'ה היה לה לטשיב נפש:
זאת כל ראינו בשלשה ימים הראשונים שהלכנו בספינה:

בלילה שלישית היינו סמוך לסטאמבול, הי' רוח סערה, וגם הוצרכנו לילך,
ויהי במקום שהים הולך בין שני הרים גדולים שבשנה שעברה נשברה שם
ספינה אחת שהדוח זיקה אל ההר ונשברה, וגם היה חושך גדול מאד אין
דרך רואה לילך בחשך, ובאמצע הים א"א להשליך (האנקערין) להעמיד הספינה
במקום א' ואמר לנו הקאפיטען שאנחנו עומדים בסכנה ומה עשה לקח את הווילון
מן הספינה כדי שתעמוד במקום אחד רק היא עפה על פני המים והלך והלך
ונצעק אל ה' עד אור הבוקר נומקה ה' לנו ויעתר לנו, ה' ויהי בבוקר הכיר הקאפיטן
את הדרך הטוב וגם הרוח נח עמסעו וגם נבוא עד עיר סטאמבול ויכנס הקאפיטן
עצמו אל העיר לדעת אולי יש שם ח'ו מגפה ולא סור אליה וחזר ואמר כעת אין רע
בעיר ונסע אל עיר מאפינא היא עיר אחת (מהפערשטאטין) של סטאמבול והלך
להראות שלנו הפראשפארפין אל מנסתר של הקיר"ח, ויקח המנסתר אותם
ונתן לנו אחרים הנכתבים בלשון הנהוג שם, ומפני שהיה הולך בכל רחוב
ע"כ לקחנו ספינה קטנה והלכנו לסטאמבול, וערבנו לקנות רפואות
בעד זוגתי, והנה העיר גדולה לזוקים ויש בה מכל עם, ורנת המסחור
גדול הן במשקה והן בפירות, והלשין שם על פי רוב הוא לשין ישמעאל
ושם מכל טבעית מטבעות וחלוף ומחליפים הרענדלך כל המביא על מעית שלהם
כמו
עוד שאכתוב בסמוך:

כאשר נחעככנו שם ט' ימים הלכתי להכרה קר-שא לשאול על הספינה
שנטבעה בשנה שעברה אם נמעאו יהודים שהיו שם כי איש אז הי' שם
אחר מעיר מולדתי, ואמרו שלא נמעא רק ז' נפשות ונקברו אז, ואח"ב נסענו
בספינה בעיר סטאמבול נגד הער מיך הישמעאלים וראינו כי'כטה ארזים נטועים
לפני חערו ונבאו אל (דאררינעל) על השחור ים הוא, והוא הולך בין הרים גדולים
ונעשה ע"י אלכסנדר מקדון, ובתוך ההרים נגד הים קבועים (קאנאנען) הרבה, ומסני
כאבו אל הים התיכון, והלכנו עליו עשרה ימים בלא ראות שום ישוב עיר
אח"ז הראה לנו הקאפיטאן עיר עיפיר והיא קרובה לא"י מהלך ב' ימים משם, באנו אל
נמל הוא עיר מא"י היא חיפה רק שם אין יהודים מסדינחנו רק יהודים הנקיאים
פריינקען ויש בה כה"כ אחת ורם לתם, וגם אנחנו התפללנו שם, והיהודים הללו
בכדו אותנו מאד, פירות מיבים כגון תאנים ענבים רמונים:

ואמר הקאפעטאן מי מכם הרוצה ליסע לירושלים יקח כליו מספינה זאת
לספינה ההולכת לירושלים על ים תרשיש, והנה בדעתי הי' נ'כ לבוא לירושלים
אך יראתי לילך על ים תרשיש מפני שהים ההוא עצמן המים לא רוחזר את
הספינות ההולכות בו מפני זרם המים, עוד מעם אחר מפני שגדולי' וחשובי'
שהיו בספינה רעו ליסע דווקא לצפת או לטבריא, לכן לא רעיתי לפרוז מהם,
ונאט

--- עמוד 15 ---
ובנקר כמעם לא התפללנו מפני גודל ההולעה שהי' בנו וכך היינו עד יום א'
בשבת וגם כלי חרם שהיו לנו נשברו מכח שנדרה הספינה שהיה נעה
כל החפצים המונאים שמה בספינה כגון הארם ...ין וחביות של מים
המובן לצורך רופני הספינה שלא יתגלגלו... מקקוסם, ואשתי
מרת עשית נעשית חולנית מפני זה. ובקשתי את הקפעטאן להעלותה מתחת
הספינה אל ראשה כדי לנשוב האויר הטוב ויעש כן וב'ה היה לה לשם נפש
כל זאת באנו בשלשה ימים הראשונים שהלכנו בספינה:

ויהי בליל שלישית סמוך לסטאמבול, הי' רוח סערה, ונם הוצרכנו לילך
במקום צר שהים הולך בין שני הרים גדולים שבשנה שעברה נשברה שם
ספינה אחת שהרוח זרקה אל צד ההר ונשברה, ונם היה חושך גדול מאד אין
רואה דרך לילך בו, ובאמצע הים א"א להשליך (האנקערין) להעמיד הספינה
במקום א' ואמר לנו הקאפאמען שאנחני עומדים בסכנה ומה עשה ויכנס לקח
מן הספינה הוילון כדי שתעמוד לנסום במקום אחד, רק הים היך ונעעק
והילך והילך המים ע'פ עפה היא רק אחד במקום שתעמוד כדי הספינה מן
הבוקר אור עד נומקה ה' אל ה' ויעתר לנו, ויהי בבוקר הכיר הקאפיטן את
הדרך הטוב וגם הרוח נח עמסעו וגם נבוא עד עיר סטאטנול ויכנס הקאפיטן
עצמו אל העיר לדעת אולי יש שם ח'ו מגפה ולא סור אליה וחזר ואמר כעת אין רע
בעיר ונסע אל עיר טאפינא עיר היא (טהפערשטאטין) של סטאטכול והלך
להראות הפראשפארטין שלנו אל מנסתר של הקיר"ח ויקח המנסתר אותם
ונתן לנו אחרים הנכתבים בלשין הנהוג שם, ומפני שהיה הולך בכל רחוב
ע"כ לקחנו ספינה קטנה והלכנו לפטאטנול, ובקשתי צרכי וקניתי רפואות
בעד זוגתי, מרת ציפה נעשית חולנית מפני זה, ובקשתי את הקפעטאן להעלותה מתחת
הספינה אל ראשה כדי לנשוב האויר הטוב ויעש כן ובי'ה היה לה כדי לשם נפש
כל זאת באנו בשלשה ימים הראשונים שהלכנו בספינה:

ויהי בליל שלישית לסטאמבול סמוך, הי' רוח סערה, וגם הוצרכנו לילך
במקום שהים הולך בין שני הרים גדולים שבשנה שעברה נשברה שם
ספינה אחת שהרוח זרקה אל צד ההר ונשברה, וגם הי' חושך גדול מאד אין
רואה דרך לילך בו, ובאמצע הים א"א להשליך (האנקערין) להעמיד הספינה
במקום א' ואמר לנו הקאפאמען שאנחנו עומדים בסכנה ומה עשה ויכנס לקח
מן הספינה את הווילון כדי שתעמוד לנסום במקום אחד, רק היא היך ונעעק
והילך והילך המים ע'פ עפה היא רק אחד במקום שתעמוד, כדי הספינה מן
הבוקר אור עד נומקה ה' אל ה' ויעתר לנו, ויהי בבוקר הכיר הקאפיטן את
הדרך הטוב וגם הרוח נח עמסעו וגם נבוא עד עיר סטאמבול ויכנס הקאפיטן
עצמו אל העיר לדעת אולי יש שם ח'ו מגפה ולא סור אליה וחזר ואמר כעת אין רע
בעיר ונסע אל עיר טאפינא היא עיר אחת (מהפערשטאטין) של סטאמבול והלך
להראות הפראשפארטין שלנו אל מנסתר של הקיר"ח, ויקח המנסתר אותם
ונתן לנו אחרים הנכתבים בלשון הנהוג שם, ומפני שהיה הולך בכל רחוב
ע"כ לקחנו ספינה קטנה והלכנו לסטאמבול, ובקשתי צרכי וקניתי רפואות
בעד זוגתי, ועם כל הרבה ועוד הרבה חול גדול מאד, והיא רבת המסחור
בפירות כמשקה והן על פי רוב הוא לשון ישמעאל, והלשון שם ומחליפים
ושם חלוף מכל מטבעות ומחליפים הרענדלך כל המביא על מטית שלהם כמו
עוד שאכתוב בסמוך:

ויהי כאשר נתעכבנו שם ט' ימים הלכתי להברה קר'שא לשאול על הספינה
שנטבעה שעברה בשנה אם נמצאו יהודים שהיו שם כי איש הי' אז שם
אחד מעיר מולדתי, ואמרו שלא נמצא רק ז' נפשות ונקברו אז, ואח"ב נסענו
בספינה בעיר סטאמבול נגד הער מיך הישמעאלים וראינו כי'כטה ארזים נטועים
לפני חצרו ונבאו על (דאררינעל) הוא הים השחור, והוא הולך בין הרים גדולים
ונעשה ע"י אלכסנדר מקדון, ובתוך ההרים נגד הים קבועים (קאנאנען) הרבה,
ומסני כאבו אל הים התיכון, והלכנו עליו עשרה ימים בלא ראות שום ישוב עיר
אח"ז הראה לנו הקאפיטאן עיר עיפיר והיא קרובה לא"י מהלך ב' ימים משם, באנו אל
נמל הוא עיר מא"י היא חיפה רק שם אין יהודים מסדינחנו רק יהודים הנקראים
פריינקען ויש בה בה"כ אחת ורם לנו, וגם אנחנו התפללנו שם, והיהודים הללו
כבדו אותנו מאד בפירות טובים כגון תאנים ענבים רמונים:

ואמר הקאפעטאן מי מכם הרוצה ליסע לירושלים יקח כליו מזאת מספינה
לספינה ההולכת לירושלים על ים תרשיש, והנה בדעתי הי' ג'כ לביא לירושלים
אך יראתי לילך על ים תרשיש מפני שהים ההוא עצמן המים לא רוחזר את
הספינות ההולכות בו מפני זרם המים, עוד טעם אחר מפני שגדולי' וחשובי'
שהיו בספינה רעו ליסע דוקא לצפת או לטבריא, לכן לא רעיתי לפרוז מהם,
ונסע

[הערת המעתיק: תוכן העמוד הבא (עמוד 15 בסריקה) חוזר במידה רבה, כמעט מילה במילה, על תוכן עמוד 14 - ככל הנראה תקלת סריקה/הכפלה של אותו עמוד מקור. הועתק כפי שנמצא, ללא השמטה.]

--- עמוד 16 ---
ובאנו תוך העיר חיפה בר"ח אלול, והראנו התפראספארטין להקונזאל, ומשם
הולכים דרך היבשה או לים לטבריא, ומטרם עלחנו אגרת מהכולל הוא לא
בהיות שהישמעאלים המה קשים אנשים, ע"כ ישלחו לני איש מן היהודים
מנין לשונם והוא יוחק לנו פה לשכיר חמורים או פרדות שיעשו כן, כי ילכו לצפת:

והנה דרך ג' שעה מחיפה אל הר הכרמל אשר היא סמוכה לים הלכנו שם
אל מערת אליהו אשר היא הצובה בהר הכרמל, והיא מערה גדולה ונמצא
בה כמה ספסלים מאבנים אשר ישבו עליהם תלמידיו עדיין נמצא בה
כל האומות והלוכי כתיב או כותב חוקק שמו על הכיתל וכל אי"א לכת משם כעת
תחילה ביום כן כשמן על הכותל, ג'כ הלכנו שם להתפלל, וגם מצאנו שם יהודים הרבה
ויהי כאשר החלנו להתפלל שם אז היתה התפילה אשר לא מעולם עינינו וכפה
נובעת ולגות דמעו' רכנה, אז כן התפללתי אני כי אדמת קידש היא, וגם
כתבני על הכותל כנ'ל:

וכאשר בא היהודי א' מהכולל שבצפת שכר בערנו חמורים לרכוב עליהם
ולשאת רכושינו, וגמלים מפני שהגמל הוא נכוה, והרוכב עליו
צריך להיות יושב בחיבה דחלוי' ע'כ טוב יותר עליו רכיב חמור, וביום ג' חדש אלול
נסעה השיירה כל.השיירה שלם אל עיר צפת בשלום, ובלילה עברנו את נחל
קישין רוכנים, הבוקר אור ונביא סמוך לעכי ואחריו שאחר עברנו את מי טיברי'ו
וביום זו אלול באנו עיר הקודש צפת בשלום:

הנה היתה צפת הק' אז (קודם הרעש והשלל שנעשה בה כמש"ל) עיר גדולה
ונמצאו בה שני אלפי בתים בעיר, והיו חמה מחולקים לארבעת כוללים
אחר כולל היא מפרדים. וכולל הפרושים כולל א' וכולל א' חסידי,
ממינה. לו יש כולל וכל הכולל, על ה"ש פ"ה, ת"ח ם' בע"ם ישראל ר' הגאון הרב סיתה הי' הפרושים כולל על
ועל כולל החסידים הי' ספינת הרב החסיד ר' גרשין מרגליות מק"ק
סקאליט, ועל כולר הספרדים הי' ממונה ר' אברהם איחורי מ"פז, ועוד להם
כמד חכמים לכולל הספרדים, ועתה מקרוב נא לפה מהריר אלקי איש אברהם
נער מק"ק אבריץ ונעשה ראש על החסידים אשי, ממדינת פולין, גם יש שם
הרנה יהודים מארין מערב הפנים ומערב החיצון וכל
כולל להם בה"כ מיוחד ומנהג מיוחד לכל א' ואחד, יש בה"כ עשר שלשה
נח"כ, ובתוכם יש שני בתי כנסיות שם, האריז"ל מתפלל חי' שבתוכם כמו שראית,
מנהגם גם בכ"נ שלהם בכל להלוח ז"ל עמדין יעקב ר' הגאון מס' קליפת ניצה טבח היענה
בכ"נ שלהם, גם נמצא שם מקוה (ממעין של האריז"ל):
גם נמצא חצר גדול נקרא חצר של הרב בית יוסף, גם נמצא בה בנין חוסה
שאומרים שהוא בהמ"ד של שם ועבר, ושם קרוב לזה יש בנין חרב ונקרא מרחץ
של יעקב אבינו:

העיר צפת עומדת בשפלע ההר בחצי של צד הראש ולרגלי ההר
היא בית עולם שלהם, והבתים בכני מדריגית מדרגות של יעליות
בתים, החוצרות שכרחוב התחתין היא קרקע נגד הבתים שבמדרגה שניה וכן
זה לזה עד למעלה, והנה רחיב הראשין היא רחיב הפרושים, כך ואחר
כך הספרדים למעלה, כך יאחר החסידים למעלה, וכל זה בצד ההר נגד
הר תבור, ובסיף שיפוע ההר של עיר צפת הולך נחל מי מגדל, ובצד
מזרח ההר של הלזה עומדים עליה ששה ריחים סמוכים זה אצל זה, ובצד
מזרח ההר של הלזה עומדת עיר של הישמעאלים ושמה סוואייקע והיא סמוך
לעיר יודפת ששם נמצא מגדל שנעשה בימי יוסף בן גוריון לעמוד שם
הצופה.

--- עמוד 17 ---
הצופה ועיד חיוש'ת הרבה הנצרכים למלחמה:

גם בצפת נמצאו הרבה חניות של יהודים ושל ישמעאלים עם כל מיני סחורות,
ויום השוק הוא ביום א' וא"ו כל אשר יביאים שם מסכר הכפרים כל
לבד שבכל יום לקנות פירות וירקות הרוצה, וכל בני העיר לאפות תת
אצל יהודים עומדות להשכיר לכל הצריך לאמות, והמקח ששה גדולים
בעד לחירע ואחד נמש כעד כל א' מבני הבית ויכיל לאמות בכל יום ונם
על שבת, ולא נמצא בשוק לקנות מת אמות רק אצל מלמר ישמעאל יש לקח מה,
נמיך גם לצמת יש שלשה עינית מנוית:

והיה בעת הזה דירתי בצפת ברחוב המרושים בחצר של ר' זימן כהן, וגם
נה"ם ובית המרחץ אשר נעשה ע"י הרב' מענדיל ר' יש כה"כ
נעשה הכל כמי מרחצאות מנהג שלנו, התנור הוא מאבנים כשלנו וגם יש שם
אגודות (לארבער עם) בלעטער) להביא ע"י החום כדי להזיע כמנהגינו הגוף
אבל בשאר העירות אין שם כמו מרחץ הרו רק כמנהג הישמעאלים מים חטים
לבד כדי לרחוץ בו, נם מנהג הפרושים דשם ואחר יום ויום שני מגיד התפלה
ר' ישראל בע"ט כ' ם' ת"ח דף גמרא ומרשה חומש עם רש"י, ומנהגם הוא
שהכהנים נושאים כפיהם בכ"י, ודגים למקוח האריי'ל הולכים ובעשי"ת הלכנו
להתפלל עלקנר של רשב"י לנמר טיראן, וכראש השנה שם התמללנו כמנהגנו
פה, ובחג הסוכות עשיינו סוכות וכל עיטר סוכתו כתאנים גרימיניט,
שבענרעו שהיה שלג שם עשרה ימים ע'כ נתקלקלו האתרוגים והשאר
האחרונים ביוקר, דהיינו כעד כל אתרוג ג' זהוכים, אך מה שוה אתרוג כזה,
חמשה או ששה רו"כ, ובעיב סוכות הביאו הישמעאלים חבילות חבילות לולבין
גבי על חסידים הבוחרים ומצוה הימים ה' בעד לסציה גדולים ורוקים הרבה והשאר
ימים קונים לסכך הסוכה ומביאים הדסים נ"כ הרשים בג'י כמו והוא ערבות
נכאן בזול והנה מביאים ערבית וכן וע"כ היה לנו נחת מכיז שאין להגיד:

והנה אותה השנה מוצא'י שביעית הי', ע"יק החל הדבר לבוא אל תוך עיר ירושלים
ובעיר צפת ונפל צמת מטנו הרג רב עד החנוכה, ותודוה לה' שהצלני מוה אותי
ואת אשתי ואך בני מת בעת ההיא וזכה להקבר בא"י ר"ח כסליו: ובנ"ה בכסליו
הלכנו להתפלל על הגשמים לקבר הזוגי המעגל בכפר א' והלכנו עם הרב ר'
ישראל בעס"ח ח"ח והרב חיים ר' מפינ'סק היו רוכבי חמור וטים הם
ואנחנו הלכנו רגל, ובעת חזרנו לבתינו היה גשם ונתמלאו כל הבארות מים:

בר"ח אדר ראשון נתיעצתי לילך לעה"ק ירושלים להתפלל אצל כותל
מערבי' וכן על קברי הצדיקים אשר שם ונסע ונלך שיירה של כמה נ'א
ובלילה הראשונה לכל השיירה הראנו לכפר א' שנמצא שם קבר חותן (יתרו)
משח, ויש שם כמה מעיינות מינים, ובליל השני במערה א' סמוך לעיר
נניס, עין ועברנו בין הר גריזים להר עיכל, וביום ג' באנו לשכם וראינו
שעל הר גריזים בגנה חיפה ודרים בה ישמעאלים, העיר שכם היא
עיר גדולה מוקפת חומה ע"כ מכותלי הבתים עצמם שנבנו זה אצל זה הטה כחומה
ויש בה לערך ג' פנינים יהודים, ג' מנינים ספרדים א' מגין החסיד, אשכנזים,
וסביב לשכם יש מעיינות הרנה וריחיים של מים עומדות על מעיינות ומשוך
לעיר

--- עמוד 18 ---
הצופה ועיד חיושת הרבה הנצרכים למלחמה: [חוזר חלקית]

לעיר, ראיתי שם חלקת השדה אשר קנה יעקב אבינו במאה קשיטה, והשדרה היא
הזאת ורוב ארץ שכם היא שדה מדרון עומדת בין שני הרים קטנים, והנה
במהלך ג' מילין מירושלים יש נ' הרים, וארכם כערך ב' תחומי שבת, והמדרון
נעשה שורות שורות כמו מדרגות הסולם, ועל כל מדרגה נטועים כמה מיני פירות
כגון תאינים ורמונים וכן שאר מינים, ובאמצע שפוע ההר יש מעין טוב מאוד גו

ויהי כבאנו העיר הקודש ירושלים קרענו על חורבנה, והנה ירושלים היא עיר
גדולה לערך כעיר (ווינא דלימא) ויש לה חומה גבוה סביב, ועוטרים על החומה כלי נשק
הנקרא קאנאן, ולחומתיה שערים חמשה ודלתותיה ברזל, שער הרהטים והוא
נגד הר הבית, והוא עתה סתום באבנים, השער השני שבמזרח הוא נמסך
מקרן צפונית מזרחית, ונקרא (שער הארי'), ובצד דרום סמוך לקרן דרומי'
מערבית יש שם א' שער מהם, א' דרך שנוסעים בו לציון ולחברון, ובצד הצפון
סמוך לקרן צפונית מערבית יש לו א' שער שבו יוצאים (לשכם ולצפת) וגם
(לטבריא), ובצד מעיב סמוך לקרן מערבית צפונית יש בו א' שער בו הולכים
ליפו, וכל רחובותיה קצרים מאוד עד שאם יפגעו ברחוב ב' חמורים זה מול זה אינם
יכולין להלך שניהם, ובכל רחוב עומדים אנשי צבא לשמור, ובתיה יפים מאוד,
בלא גג רק מעזיבה ומעזינית, והמעזינית מחין אותן ברבר הנקרא (קעסר מיל)
כמו נעשה גיגלייזט כדי שלא ירבכו הגשמים את טיט המעזיבה אלא יפלו למטה
(אבל שאר עירות אין שם רק מעזיבה, ומפני הגשם יחליקו הטיט במעגילה
להקשות באבן) ונמצאו בה יהודים בערך שלשת אלפים ובאוכלמין מרובה
והוא שלהם וחכם כעת הוא הרב הגאון ר' יונה משה ם"מ ספרדי ויש בה חניות הרבה
בעלי מלאכית וכמה וימי השוק הוא בכל יום ורבת מסחר, שמחנו מאוד ובזול!
בביאתינו לתוכה, ויש בה לקנות פירות הרבה ויין טוב מאוד ובזול:

הולכים לבכי להתפלל לפני כותל המערבי שלהר הבית כמנהגם, שם הלכנו
ויושבים שם כמה עניים לקבל צדקה, אח"ב אומרים תהלים (קפיטלען) כמה
המתפלל, מנחה מתפללין אח"ב שבח, מקבלין אח"ב שבח, כי ודעו התפלה דשם
נוגעת מלב, והחזן עומד אצל א' אבן שאומרים שנתגלתה השכינה אל צדיק א'
(ובכל הקרב אל הכותל חולץ הוא נעליו), אח"ב הלכנו להתפלל מעריב אל
הכנסת בית הנקרא של ציון:

הר הבית הוא עומד במזרחית דרומית העיר, ומוקף מד' רוחותיו כותל
מזרחי הוא חומת העיר וברומו עומד בנין מדרש שלמה, ובמערבו בנוים
בתים וביניהם כותל המערבי, ובצד צפין ג'ב בתים ויש כמו סמטא ביניהם
ולפנים מחומת הר הבית לצד דרום נטועים בו ארזים נגד לוגו של בית מדרש
שלמה, וסמוך לצד צפון על אבן השתי'ה עומדת בית תפילה של הישמעאלים
ובכל עש"י יום הנקרא אצלם אטזומא באים שם להתפלל, והבית הוא נבנה על
י"ב (קאנטין) נגד י"ב שערים, ויש לו גג כמו גנין שלנו במדרון וצבעו תכלת
ועל גגו יושבים תמיד יונים והחומות הומיה בקול:

הר הבית אומרים שמרתו ת"ק אמה על שלש מאות אמות ואבני החומה
של הר הבית מונחים ששה אבנים זה ע"ג זה. וכל אבן הוא אבן מרובע
מונחים שלשה שורות של אבן גזית מסע ושונבין זה ע"ג זה בלא טיט. ועל
אבנים אלו קטנים אבנים ע"ג זה, והאבנים התחתונים נעשה בהם גזימין
ואורך כותל המערבי הוא י"ח אמות שלוש, וסמוך לכותל המערבי מבחוץ יש
שם ביסות הריה ואומרים ששם היה מקום הסנהדרין ונק' חניות, וסמוך רו
עומד מקום המשפטו של שלמה, הנקרא מהבימה, גם סמוך לכותל מערבי יש
מעין טוב אך הישמעאלים סוכרים אותו כדי שיצטרכו לקנות מים מטמכיאים
לטבור מהעיר שחוץ לחומת ירושלים (והוא נקרא מעין של יואב בן צרויה):

--- עמוד 19 ---
הר הזיתים, ראיתיה מנגד מרחוק, אבל לא נתן רשות לגשת לתוכה מפני שהי'
דר שם השר אבריים שהי' ירא שלא יביאו הדבר לעירו, והר הזיתים הוא במזרח
של ירושלים וביניהם עמק גדול, עוד שם עומד ביניהם עמיד שיש של גדול
ובראשו כתבנית יד ונקרא יד אבשלום, ובעת שהיה נאפליאן נצרך למלחמה על
הר הזיתים ממנו האעבעות שברו הקאנאנען ע"י, והלכתי שם להתפלל על
קברי צדיקים כמו שיבואר לעיל אצה וסמוך לקבר זכרי' הנביא (כמו שיבואר
בסמוך) עומדת כ"ה גמובה ולמעלה על הכפה דם קדוש בכמה מקומות מטתאדם
(וכשנוחגים אותם במים ) ואמרו שהוא מדם היהודים ששחט ננוזראדן עבור
דמו של זכריה (כמבואר בגיטין נ"ז):

שבעה ימים ששהיתי פה ירושלים הלכנו לעיר חברון והיא מהלך תשעה
שעות, ונטו מירושלים שעות ב' מהלך הוא קבר רחל אמנו, סמיך לבית לחם
הוא עתה כפר בית קברה ועל בנה בית ומפתן הפתח גבוה מן הארץ כערך חצי
אמה, ועל קברה עומד מצבת אבן גדולה מאוד והוא מכתל הבית עד כותל שני
והתפללנו והוא רחב מלמטה והולך וקצר מלמעלה מעט מעט ואין עליו שום כתב
שט בדמעות שליש, ובערך מהלך ד' שעות היא הברכה שאמר אבנר אל יואב
יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.

ובין א' בערב באנו לחברון בשלום, היא עיר גדולה ויש בה יהודים
כוללים, שני כולל ספרדים א', וכולל חב"ד א' חשובים אנשים הסה
מאוד עושים צדקה ובפרט מצות הכנסת אורחים הסה מקרבים כל הבא
להספיקו, ישם חנויות הרבה, ודרך החנויות הולכים למערת המכפלה, ועל
המכפלה שהי' עומדים בנינים הרבה ואין נכנסין אל תוך המערה רק
עומדים מבחוץ ומתפללים ועל הבנינים שעל המערה בנוי בית גדול והוא
ועד בית להתפלל בו הישמעאלים, ע"י המדרגות, ואצל המדרגות עומדים
יהודים להתפלל, נמצא שם חור בכיתל אל המערה, ומנהגם לכתוב על קלף
איש איש נגעי יבכו, ומשליך שם בחור. גם ראיתי שם אוהל אברהם וגם
(וקברי הצדיקים אשר בה נבאר אי"ה לקמן) והאשל שלו וקיים היסוד רק חרב
:J

ויהי היום מצאתי שיירה שרוצים לנסוע לירושלים, ב' אנשים מספרדים
רוכבי סוסים, אז נסעתי ג'ב עמהם לירושלים, ושברתי חמור לי, ומפני שדם
רוכבי סוסים היו ע"כ מיהרו ללכת ואני נותרתי מרחוק עם בעל החמור שלי
וגם בעלי הסוסים שלהם הלכו בשוה עם החמור שלי ויאמרו לי בלשונם שאתן
להם מעות והכו אותי במקל וצעקתי בקול מר לבני השיירה שישובו ויצילוני מיד
המכים וישמעו וישובו והצילוני מידם. אז באנו בשלום לירושלים וברכתי ברכת
ההודאה (וכן הוא מנהגם על כל הבא מן הדרך מברכין ברכת ההוראה):

ואשב בירושלים כמה ימים והנה בא רץ מצפת אחד ובידו היה אגרת להודיע
שבארבע

--- עמוד 20 ---
שבארבעת הארצות מת הרב ר' חיים פינסק, אז שכרתי אחת שיירה לנסוע לביתי,
וקניתי לצפת קניתי (חרדל, פלוטן, דנים,) עם החול, כי היה סמוך לצורים,
ולקחתי הרבה יותר בזול הסה בירושלים ועם, ולקחתי את הרץ הנ"ל שהיה ישמעאל
שיהא עוזר לי בדרך ראשי, ובדרך התענית הג'ל נסעתי מירושלים עם הרץ הנ"ל
עני העיר, לערך תשעים אין איש יהודי עיר, פגענו באיש חיל מענא (נאשא), בלי
זין תחת אבנטו, ושני נירו בכייתו על העריפה, וקנח העריפה והולך לפני
לפני והנה ראיתי שלקח קנה העריפה מעל כתיפו והעליך בחוני אבן עריפה
אח"ב אמר לי ליסע תחילה, אח"ב יסע הוא, והבנתי שרצונו להרגני ולירשני
והתחננתי לפניו ואשבע לו שאין אצלי מעות כלום, ובאשר נבוא לעיר שכם
כי שם ביתי אתן לו מעות, בניתי ונתרצה לי בזה ונבא לכפר אחד
ונכנס היא ומטין שהי' עפ מהם לתבוע שם אלה אשר על זה שלוח
לו אמרו בכפר ההוא שא"צ עוד ליסע לשכם רק שילך בדרך אחר, אז הלך
אחרי מראשי וחסף (פאטצילע) גדולה זוכה, והלך לו, אמרתי בלבי שגם הזה
נעשה לי בזכות שהלכתי אצלי צדקה ששלחו ע"י הכולל חב"ד שבחברון מעות
על חג הפסח לאיש אחד שלהם מכולל הדר בצפת, ובאתי לצפת וברכתי
ברכת הודאה, והייתי בעיר למופת שנסעתי בלא שיירה ונצלתי, ושמחתי
בפורים על ז'ה ושלחתי מתנות מהדברים שהבאתי מירושלים:

מנהגי עיר צפת תוב"ב בכל יום ערך שעה כ' קודם היום עומד השמש
על גגות הבתים וצועק "עמדו לעבודת הנורא", והולכים לבה"כ, ואומרים חצות
אח"כ לומדים עד אור הבוקר, והספרדים מרקדקים להתפלל בג'י עמוד השחר,
בכל עש"ק לוקחים עצי הדם כדי להריח בו לביתם קודם קידוש, וכן ג'ב בבה"כ
יש אנשים מכבדים לב"א ומביאים הדסים משלהם, יברך עליהן, בכל ערב ר"ח
מתקכצים לבה"כ ללמוד כל הלילה בם' הזוהר הקדוש, בפורים קורין המגילה ב'
ימים, לפסח מספק, מצוה אין עסקים בה רק זכרים, והחכם עומד שם עליהם
מנהגם אשה היולדת עד יום המילה שכניה באים ולומדים שם כל הלילה
משים שטירה ליולדת (וועליין) ונקרא בשנושאין התינוק לטול בשמחה
בחוף ובנרות, והבחורים הולכים תחילה ואומרים הלל הגדול, מקיימים מצות ראשית
הגז, ופדיון פטר חמור ובימי כעדו לקיים מצות פ"ח, ששלח מאמשטרדם לערם
מוהר"ר הירש הרב הנביד בעד פדיון פ"ח נעשה ובימי חסור פטר ופדיון
את הבכור ועטרו ובזהב בסרגליות והוליביהי לבה"ג בשמחה כבחופים, היה אז
לכהן צלאל ור' מפינסק היה והכל היהודים שבעיר התקבצו לבה"ג בשעת קיום המצוה
והעוסק בפדיון והיה הרב ישראל ר' בעה"ם ת"ח פדוהו ובבית הכנסת:

יום שני של פסח עושים הלולא על קבר בנאה ר' ומקומו ינואר לקטן, ובל"ג
בעומר מתקבצין הרבה יהודים מהרבה עירות לצפת ומשם נוסעים לכפר
מיראן אל חצר שעל קבר רשב"י, כי בתוך חצר אותו יש בכ"ב וס"ח ומנורה,
עגולה ויש בה מאה לאמפין, ואז מדליקין איתם כולם, גם יש עוד עמוך של
עומד בתוך החצר ועל ראשו בית קיבול גדול ובערב שהוא היאר צייט הנקרא
הילולא דרשב"י מכריזים מי ירצה לקנות מצות ההדלקה על העמוד, ויש נותנים
אלף מאלער או יותר, והקונה פישט ממנו (שאהל) טוב וגדול ומדליקו והכל שם, ומניח
בתוך בית הקיבול ולכבוד רשב"י ע"ה ומתפללים מעריב ולומדי' שם כל הלילה האידרא
קדישא,

--- עמוד 21 ---
קדישא, ובבקר מתפללין ואח"כ אומרים מזמורים ורוקדים במחול לכבוד הרשב"י.

קטנים בנים הצריכים לגוז שערם בפעם הראשון, אין בביתם רק בניהם ל"ג
בעומר, להוליכם אל, והנשים באים ומביאים שם בניהם, וכל א' מביאה נר גדול
בסדרת בנה ומתחיל החכם לגזוז קצת, ואח"ב אמי הגדזה משלמת ולזנשות לו
פאת הראש לכבוד ר"א בנו המונח כ"ז ג'ב, ובליל ל"ד וקושרין בקוטר זנישין
עמו שם, ובליל שלישי הולבין לקבר ר' יוחנן הסנדלר, וגם שם קומד קטור
כנ"ל וקושין ג'ב כנ"ל, וביום של יוחנא אסיוחית עושים הלולא גדולה על קבר
הושק בצפת ובכל ר"ח אייר נוסקים דעירן רובא כדי להתפלל על קברי
צדיקים דהתם כמ"ש לקמן, נם באותו זמן נם מובלין חמי חברון:

טבריא יש לה היקף חומה משלש רוחותיה וברוח אחד הים הוא נגרח
היינו הוא הולך סמוך להבחים כי, ובתוכה יהודים מכולל החסידים
מאנשי רייסין והם ושלמים, יראים, וכשאין רוח קל הים כנרת אז רואון
בתוכו כמו הקינול הנקשה בקת שזורקין אבן תוך המים ואומרים שהוא נארה
של מרים. וטבריא החדשה ובמקום חורבן טבריא הישנה נראין קטודים גדולים
וארוכים ואוסריס,שהם קטודי נהים של ר' אמי ששמה היה יושב ולומר כטניאר
במניאר בש"ס. וסמוך לים כנרת הוא בית קברית שלח, ומנהגם בכל א"י שלא
להלין שום מת, ובשקנה שנושאים המת לבח"ק אומרים קפיטל דהי רהם קם
פסוק אחר פסוק. וחוצבין קבר בארץ, ומניחין בלא ארון ובכסין באנגים גדולים
באופן שלא ינק
וקליהם קפר וצרור: המת בגוף

מעלת הארץ

תשמישו של ארץ ישראל מי גשמים כי היורה בזמן שהוא ח' חשון
והלאה אז מתחילין לשאול טל ומטר, ואז הגשם ילך וירך והוא הולך
לפעמים שכוקות ד' בלא הפסק בקריות וברקים כמו אצדינו בימות החמה. ואז
נראה דשא של הארץ. ובכל־צר נקשו בורות גדולות מרוצפים באבנים
שהבור לא יאבד איפה שאם יאבד איפה יהיו צריכים לקנות מי מקינוח
מהמוכרים ואכן על פי המים והבור וכל המים שיורד מהגנוח שיורד בחצר שיש
צנורית ק"י יורד אצל הגנות שנקשו לתוך הבור, והטיט טובים מאוד, יש להם ב' מקיינית.
טבריא אינה צריכה לבשל במי גשמים כי משתמשים במי ים כנרת, מימיה
מאד מינים, כל מים שלהם צריכים לכסות בלילה מפני הנחשים המצוים שם
שלא ישתו תוכו וישליכו רוקו, ג' שם להם חמי טבריא, הוא מקיין יוצא מההר
נגד ים כנרת, ונופל ג'כ לים כנרת, והמים רותחים מאד קר, שאם ישים בו
קדירה כם ביצה יתבשלו. וארם נכוה בו וא"א לרחוץ בו לארם קרי, יצטנן שקוח
המים אקם הוא מטולח ואעפ"ב שותין ממנו מקט ולפעמים כי הוא רפואה,
הנכנס בה פעם ראשון נקשת בבשרו כמו צדקת. ואח"כ פעם שני ושלישי הולך
ומתרפא ועתה נעשה שם באשא (מחמד קלי) מרחץ חרש והוא טוב מהמרחץ הישן
שהי' מאז. ושברו חמשה פארקם לאיש אחר והמים רפואה לב"א מאד:

משקותיה מיני ד' יין (יין ירושלמי הוא טוב) ב' יין שרף ונקשת מחרצנים,ג' שבר תמרים, ר' חמרים, שכר תאנים. שלשה מיני דבש
יש בה א' דבורים, ב' דבש תמרים, ג' דבש ענבים, שלשה מיני שמנים נמצאו
בה א' שמן זית, ב' שמן שקדים, (ואינו כמו שומשמין שלנו הנקרא (מאן) רק הוא
כמו זרע פשתן ואינו נמצא מפני שאין שם אווזים, ולא בר אווזות. וכן חלב
דק בקיעות אינו נמצא, כי היוקר עם חמאה וגבינה במיוקר הוא שם חלב ובן
לא נר לקנות מיד אווזות. הישמעאלים המביאים ארבעה מיני תבואות למכור.
נה א' חטין, ב' שעורים. וקמח נעשה מהחטים, וקמח וסולת. הקמח הוא הדק
ממנו נעשה לחם. והסולת שהוא העג יותר, מטנו נעשה עוגות וכן לשבת,
והסולת שהוא העב יותר, יש בו ניכה שנותנים מים בו כשעור הסולת:

ירקות נמצאו כל הנמצא כאן שם, וכל ירק יש לו חודש מיוחד לגידולו,
(בורעקעם) גדל בחודש מרחשוון, ריבן גדל בחודש כסליו, מנח גרל (קרוים)
בחודש מנח. (איגערקעם) גדל בשבט, גדלים בניסן מחמת שהם צריכים
הרנה מים, על כן גדלים אינם אם כי בזמן הגשמים, וכן יש שם (ציבעלע) וקליפה
שלה לבנה, וכן שום יש בזה וכל בזור, אבל בימות החמה גדלים בה שאר
מיני ירקות הגדלים מהטל שבה חרב, וגם נטים השלחין ע"י בני אדם כגון הקישות.
מאמאמוס, קאבאטרעם. קאלעוואסה. ועוד חנות שלא נמצא במדינתינו, ופיטר ז"ל
כרפס וכן חטא ויאזיב שם נמצא כל השנה, ובמקום (חריין) ואין שם (חריין) יש
להם חרדל לאכול עם הכשר, וגם כמהין ופטריות נמצאין, ועוד מיני עשכים
נמצאים שם שהם לרפואה (אך חכמי הרופאים אינא בה נמצאין בקביעות רק
מקיזי דם, גיב), אבל יש נ'כ אגל בה (דעקוקט פיילע וליפאווע צוויט), שם ביוקר
לכן יובאו לשם מח"ל:

פירותיה הטה תאנים, רמונים ב' מינים מתוקים וחמוצים, ב' מינים
לבנים ושחודים. ויש מין אחד שחור הגדל כמו שלנו (פלוטן), זיתים, שקדים,
וזמן התחלת פדיהת השקדים ט"ו בשבט והם ב' מינים מתוקים וסרים
וקטנים הנקדא (טעדקעשע וופינאגעם) והם אריכים ועקומים קצת
וטעמו כמו לשד השמן. אתרוגים (לא נמצאים בכל עיר האתרוגים) חרוגין
הרבה מאוד (לולנין הרבה מאוד), פרי מין אחד הנקרא פרי של אדם הראשין
והקליפה שלה מלא קוצים קטנים והמאכל הוא בתוכה (אפאלצין מאראנצין).
ומאראנצין הטה חמוצים, (ציטרינן), שני מינים א' כשלנו, ועוד מין יש המתוקים
יותר גדולים משלנו(טשמושים) גדולים כביצה ותבניתי (תפוחים הלבנים
אנסים) מונאין דמשק, וגם (פלוטין, קארשין) הנקרא (וויינשיל) אינו בנמצא שם.
(סלינעס) יש בה כגון האילנות ומלבלבין כמו בניסן, אבל שאר (יאגאדעע) אינן בנמצא שם:

מיני קטניות שלה הטה אפינים דהיינו (באב) פשיט נדלים בארד גם (נעכליך)
קטנים נמצאים שם, ועוד יש בה נ' אחד (וארכעם) קרא (נאהוט) גדול והוא משלני,
ועוד בקושי מתנשל (הערקשע הנקרא וויין דיא) ונמכר בחנויות א' א'. כשלנו הטה
ועדשים עוד יש שם מין עדשים הנקרא (מאז) ואינו עגול והיא ירוק, עוד
יש מין עדשים הנקרא (רורע) ומראה שלו לבן כשלג, לעופות מאכל, עוד
מין עדשים הנקרא (כרשינה) מאכל הוא לגמלים. כחול גדל שם ומראהו כמו
עדשים מין הנקרא אחד שחורים והוא לצניע הנשים עיניהם והוא ג'כ רפואה
לחילי העיניים לרפואה גיכ, איך שחת שם רק דשא, והנהגנות רועים במדבריות.

--- עמוד 22 ---
עצים אין בה מעט רק טובא מעט על גבי החמורים חבילות להביא כדי
לאפות, אבל התנורי חורף אין להם כי אין שם כלל חורף רק ימות הגשמים
ויש להם נחלים כדי לבשל מביאים בני הכפרים בשקים על גבי חמורים:

תנורים לאפיה יש שם כמה מינים בעיירות יש להם (פורגום) והוא כמו (חגורים)
שלנו של אפיה רק שהם מלבנים, ולא מלבנים, כי שם אין לבנים,
ובכפרים מניחים (כלעך) גדול על גבי אבנים. ומגיחין תחתיו אש
ואופין על גביו (חררות רקות), עוד יש להם תנור כמו חביות של חרם גדולה
ונותנים לתוכה אש ואח"כ אופין בו לחם, (בירות) יש להם, והיא נעשה כמין תיבה
מסחוטה, ועל גבה יש לה שלשה חורים כמו שפיתת קדירה, ובתוכו נותנים
גחלים ומלמעלה נותנים הקדרות, ובחורים הללו יש להם ברזילים קטנים שעליהם
מניחים הגחלים שלא יפלו למטה, ומן העד יש חור גדול ומנפחין ע"י (פאחער),
עוד יש להם כירה הנקרא כופח והוא כמו קדירה ולמעלה אצל שפתח יש
חתיכות מיט בולטות כמו ידים להניח עליהם הקדירה ונותנים תחתיו גחלים
ואופין דקות וחרדות רקות על הגחלים משא תוך התנורים הגדולים ואין דהם שרים
(והאפין) ע"י העיסה עושין שאור, ובימי החורף כשהזם קר להם יש
עור תנורים שם מיבשים ברם קטניות בו ומשימין גחלים בו כדי לחטם
אותם בין הידים אח"ר כך מוליין שחפול עד הקליפה מהם ואוכלים אותו עם
(ראזינקעס) ונקרא (קאראטעס):

רוב אכילת בשר אינו רק בשר עזים, או כבשים, ובהמת בשר גדולה מעט בנמצא
ופעמים שוחטים השיורים השחורים הנקראים (בופיקסין), וכל בהמותם אינם
שמנים ע"כ לא נמצא בהם חלב, רק בכבשים יש האליה השמנה, וגדולה בערך
עשרה ליטרות:

עופות אין בנמצא שם רק (תרינילים) והמה גדולים כשלנו, גם תורים ובני
יונה (קורעפאמוועס) אבל אווזים וכר איזוות לא נמצא שם רק מובאים
מאלכסנדריא, ובן (ענדיקעם) מובא משם. ודגים הרבה בצפת יש בנרת
ומשאר ימים, וכן דגים מלוחים כשלנו נמצא, עוד נמצא שם דג עב סלוח ונמכר
חתיכות (לעקערדע) ונקרא והיא שמן וטיב מאד:

כלים לא נמצאו שם רק כלי חרם קטנים כגון עריכות כמו חביות
ובירושלים ג'כ אפי' נמצאו כלי אבנים כי אנשים חביות משטשין ורוב בכלי נחושת,
וכלי זכוכית ירוקה מחנרין הלבנים אבל מובאים מאנגלנד, הלאספין שמבערין
בו נר של שבת הוא של זכוכית ע"כ הדלקתם שמן הוא כי חלב אינו בנמצא:
אין שם נר חלב:

כללי הפרנסות, כמה פרנסות נמלות שם דהיינו מכירת יין שרף מלה שם
עשת הישמעאלים הוא שאסור להם לשתות שום משקה בעולם לסכור
ליהודים הוא המעט הריוח כי היהודים המעט הסה, העיר. ומטעם זה אין
לעשות פרנסה משום משקה ומאכילת פירות פרנסה ואין כי יש הרבה לכל
ישמעאל הן בעיר והן בכפר, ופרנסה (וארג) מפיטער אין שם נצרך כי אין
הצורך לזה, הוא זמן מעט, דהיינו חודש שבט הוא דאז זמן הקיר ועל הראש
הוא זמן מעט, ועל הקיר ועל הראש אין להם נובעות
דראש נצרך תקון עגלות סבדול פרנסה שם אין כי בכפר. בעיר הן ישמעאל
לכל יש כלל עגלות שם אין כי הצורך רק ברכיבה. וחוץ מאלה שהזכרנוי כל
מיני סחורות יש בו כל כמו שחזרנו מיני כלל ברביבה וחיץ אצלנו כמו סחורות

--- עמוד 23 ---
כגון של משי, כי המשי מוכא ביריחון וזול הוא הרבה, ודמר משי ומצאנים
כל שאר סחורות ונגדים מיני מכל מטינאים כגון המדינות שאר וגם שכם מוכא
משי (סאעני מאעלין) הנקרא הוא (פאכריק) משי איטאלייע) ואגגלאנד (סאלעטין)
כל בזול והכל ויש יכולת לכל אדם לעשות מסחר סמיל טיל רק צריכים
לשלם ששה שרעצענט מנם דהיינו שהסוחר משאה גטבר. הן שירות או ירקות או קטח
בטשקל והיא במשקל (קאנוואר) בטשקל היא נטבר, ליטרות ועשרים מאה הוא
ליטרות ששה כטרות שלנו הוא (ראטיל) טשקל היא מזה וקטן, עיר טזה קטן
משקל הוא (אנשע) נקרא מזה קטן, שלנו ליטרא חצי משקל והיא נקרא
(דארהאם) ועל חטים וכיוצא בו, יש בצפת טרה (הארטוט) הנקרא הוא כמו
(טעש) ארבעה שלנו, ובמדה לח יש טדה ג'כ נקרא (ראטעל) והוא כמו שלשה
שלנו קווארט, ועיד קטנר קטן טסני נקר' ג'כ (אנסה) הוא (קווארטירל) כטי
שלנו והשחורה, ובטרת (דדא) נקרא והוא בטרת (ארשין):

המקח הוא נשי מכל הנ"ל טה שהיה שם בעת שהיית שמה
חטים קטח משקל א' ראטיל 40 פארעם, שעורים של (גרופן) א' אנסה
פארעם. ענבים א' ראטיל 12 פארעם. התאנים מקח הוא וכן. הריס 12 ראטיל א' יבשים
פארעם. רטונים א' ראטיל 24 פארעם. והיבשים והטה יוקר קצת טהאלה. ראזינקעם
יבשים א' ראטיל פעטים 60 או 70 פארעם. יין שרף הנעשה מצטיקים א' אנסה 24 פארעם.
יין טוב ומשובח א' בוטעל 60 שארעם. הפשוט ויין א' אנסה שארעם 6 אחת.
שטן זית טוב והמובחר 7 טאדער. שמן שוםשטין א' ראטיל 9 טאלער. הכל הוא
בירושלים סול יותר. ודבש דבורים א' ראטיל 7 טאלער. ודבש תסריט 60 א'ראטיל
פארעם, צוקער א'ראטיל 18 טאלער וקאווע א' אנסה הוא 40 פארעם (הפארע
הוא שליש גדול שלנו) והטאלער הוא גדולים י"ג וחצי או יותר ויש בו 40 פארעם.
בהמה בשר א' פונט 8 גדולים שלנו. אליה א' פינם 18 גדולים. דגים בשר א' פונט
10 או 12 גדולים. חלב א' קווארט 10 גדולים. צטרינן ואפלצינן נטכרים ע"י הספר
היותר טוב נטכר בעד שארעס חטשה, דהיינו א' גדול וחצי:

מטבעות המטבעות של ישראל קורם חילוף

(רענדלעך) פאסיר משקל לפעטים הוא 45 טאלער או יותר. ואם משקלו עוד
יותר טפאטיר, אז טוסיפין כמה פארעק, הכל לפי ערך, ע"כ טוב להביא לשם אדוטים
היותר כברים, (לייבץ טאיער), נקרא (ריי'אל) כסף הוא 21 טאלער:

מטבעות שלים הטה (ריניקע) של זהב הוא (יארטעליק) 8 טאלער. (גאזיע) נקרא בא"י
(ניטליק) כסף 21 טאלער. (יעזליק) כסף ב' פיאטפער וחצי, והטאלער נק' בסטאטנול
פיאסטער) והוא 50 פארעם. וכא ישראל קיראים(לפיאטטער) שלשה שטוח, דהיינו(טאלער,
גרוש, קירט,). ויש טטבע טן של כסף (אלחטא) נקרא הוא 80 פארעם. ויש
טן של כסף מטבעית 20 פארעם. מפארעם 10 פארעם. מן 6 פארעם. גם 1 פארעם:
אבל נחישת וסיג טעות אינו טצוי שם.

מקומות שהצדיקים נקברים שם

עתה באתי לכתוב מקברי הצדיקים אשר הייתי אצלם להתפלל שם, חברון אצל
מערת המכפלה וכתוב לעיל איכותה וסדר הנהגת הבאים להתפלל שם, עוד הייתי שם
בין החניות על קבר אבנר בן נר, והוצרכתי ליתן נר בן קברו שהחצר להישמעאל
להנחתני

--- עמוד 24 ---
להנחתני לילך חוץ לעיר, עוד הלכתי על קבר עתניאל בן קנז. ואמרו
שאלו מונחים תלמידים תשעה, והמה מונחים בחומה אחד העומד בכרם, בתים
בביתי בנוין והמה מונחים ב' קברים. עוד נמצא שם בכרם חוסה קבר ישי
של א' ישי אבי דוד ושל רות המואביה, נחתי לבעל הכרם עשרים פארעם.
עוד הלכתי על קבר א' שאווורים שהוא קבר החסיד רב חכמה ראשית נער
ירושלים הייתי שם על קברי סנהדרי גדולה שוכבים בכוכין שורה שורות
שורה, לפני מערה אחת גדולה חוץ לעיר וצריך לילך שם באור (הטה א"ע ביבין)
הגר, אח"כ הלכתי אעל קבר שמעון הצדיק ועליו בנין ואצלו מעיין נובע
אח"כ הלכתי עד קבר כלבא שבוע. ועל קברו נחקק שני כרות לחם ושני
אשכולות ענבים, והחצר שלו הוא חורב. אח"כ הלכתי להר הזיתים לקבר חולדה
הנביאה. עוד שם סמוך להר הזיתים מונח קבר של זכרי' הנביאה
אבן גדול, ויש בחובו נקע גדול ולא נודע שעור ארבה: עוד שם מערה סטוך גדולה
ושטה מונחים חגי זכריה ומלאני: ועל הר הזיתים הוא בית חיים של העיר ירושלים
שם נקבר הרב בעל אור החיים עם אבטחו יבמה שיבמה, ועל קברו מצבה שם נחקק
עליה, ובשפולי ההר הוא קבר רבינו עובריה ב"ז, ועליו מצבה נחקק שמו עליה:
בחלסח השדה אשר שכם שקנהו יעקב אבינו ע"ה לצד שכנגד ירושלים נקבר
שם יוסף הצדיק ועליו חיטין נחקק ההר של העיר במ"ש לעיל נגד הר חבור
שם יש בור עמיק ואומרים ששם מונח ראש ר' חוצפיח המתורגמן, וסמוך לבית עולם
הוא קבר הושע בן באיר הנביא, בשפולי ההר קבר פנחס בן יאיר, קבר הינוקא
המוזכר בזוהר עם אמי. קבר שר האר"י זיל והרב בית יוסף והרב אלשיך
עומדת קבריהם ועל ונחקק מצבה שמם עליה, ובתוך העיר עצמה קבר ר' גנאי
שהי' מציין המערות, ושם בכפר אחד סמוך לצפת, הייתי על קבר יתרו חתן משה,
בכפר עין זיתים מהלך ב' שעות מן העיר, הוא קבר ר' אילעאי בר יהודה ורבי
אילעאי, ור' כרומפראי, בכפר אחר מהלך ארבע שעות מן העיר צפת הוא קבר
חני המעגל ואנא חלקיה, ועוד באמצע הדרך הוא קבר בניהו בן יהוידע,
בכפר טיראן מהלך ב' שעות מן העיר הוא קבר רשב"י ור' אלעזר בנו במש"ל
וסמוך להם מונח הלל ותלמידיו ושמשיו, המה מונחין חוץ מערה, ובין הקברים
הבוכין כל אחד מנוסת כאבן א', ומעיינות נובעים הולכי מערה חוץ. ומשם
והלכים שמה באור גרש, ומשם ולהלן קבר ר' יוחנן הסנדלר וסמוך לקברו
נמצאין בורות, אומרים ששם היה מתקן העורות, וכשעוברין מי מגילו
וסמוך לזה קבר בת שמאי כלתו, ועל קברה מונח אבן אחד נעשה כשני עריבות
ונמצא בהם מים אף אם שמשה השמש מהם לא נחסר, ואמרו שבשעת מיתת שמאי
היתה בשרה תאומים והפילה שם ולא היה שם מים לעשות כנהוג, ונעשה נס
ונמצאו אבנים הללו עם מים ואחר כך הניחום, ועל קברה זה סמוך נראה אבן
גדולה אומרים שעליה ישב אליהו ז"ל:

טבריא הלכתי שם עם כ"ב הצדיקים על להתפלל רשם וסמוך להעיר קבר (ר'
יוחנן בן זכאי) עם המשה תלמידיו וסמוך (ר' כהנא) הוא קבר להר הישימון, וסמוך
תלמידיו בבוכין, וסמוך לחמי טבריא הוא קבר (ר' מאיר בעל הנס), ואוהל

--- עמוד 25 ---
שתי, שהי' על קברו חרב, ומדליקים בתיום, חג קביו לו נעדר עבור ופדליקים
בב"כ שם, ג'כ הלכנו אל הרר דואה קברו אזול והעיטד שם על מענר עהסה עיג הרי
הלכנו שם, ההר בל בולם עם עקיבא ר' תלמידיו ד"ם, אלף עם עקיבא ר' קבר גנרו/ לים
ראש על הוא עקיבא ר' א' הר על, ונמצא בזונות שם ניכר שהמה קברים, וסמוריים
כל על ההר, והייתי בכפר שזור, על קבר ר' שמעון שזורי, ומשם הלכתי על קבר
נחום איש גם וי, הייתי על קבר זבולון בן יעקב במצר של ישמעאל, ונתתי
ארבעים לו בצידון, שירשני לילך שם עם כל ב"ב להתפלל עליו, עלה עתי
הלכתי לצירון, הראונו מקים (בית שה) הזורכתית) שהי' בא אצלו אליהו הנביא ז"ל
ונזכה לראותו:

לשון ערבית

להודיע קצת מהלשון שנוהגים בין הישמעאלים בג' לשונות לדבר שם א' שפת
(אדפונאל) ישסא"לים דנקיייס בו מדברים היהודים בפרינעןון) ובלשיו זה
ערבית הוא נ' וספפרס לשין מח פפחד. בכל העיירות בגי הן דכפרם גני דן פולס בו מדברים:

אחד. תנן. תלחא. ארבע. חפשה. שיהה. שנער. תסגיא. תשעה. עשרה. אחראש.
אחדעשר. שניעשר. שלשהעשר. ארבעתעשר. חמשהעשר. ששהעשר. שבעהעשר.
שמנהעשר. תשעהעשר. עשרים. ועשרים אחד. עשרים ושנים. וכו' עד שלשים.
ארבעים. חמישין. ששין. שבעין. תמנין. תשעין. מאה. אלף:

עוד קצת אכתוב בלשון ערבית הנברך יותר -

ירושלים נקרא בלשונם קודש. עיר שכם נבלאט. חברון כראן. צפת מסאפ'ה.
טבריא מבעריא. השואל בשלים איך הכירי לו עונה שלמי מה שלום. סנעריא
אלבב. מנר לסגור כבא. אפתח הדלת לפתיח כנין הדא. כדש אוסר הסקת על והשואל
עיניו: היי ר ל עוני חיי או ראשי. על ר"ל ראכק. עלי אוסר הנשבע. וכשאזפר מעות לו ליחן
היינו זית. קריר, שסן היינו זאת משקל. היינו סיזאן. געא;היינו םעסאדי. הסי אוסר
היינו אנם תפוחימ. היינו תפוח תאיגים. דיינו תין עג-ים. היינו ענב דנים. דיינו
היינו קדרה. סעפק בשר. היינו לחסה לחס. היינו חיבזה קסת. היינו מים.טחין סייר
לא. אוםר לא ועי טייב. אוסר רן לומר הריצה סערין. היינו ליפת נארנעס.
לחיץ. היינו רנאד. וסיום סילק לשין היינו האסאן:

מנהג היהודים הספרד(פרייגקען) הנק'ם ביניהם הנדבר לשונם קצת, להודיע
הוא (פירטעגאי), לשון ובלשק הקדש בקורו ולשמוע לת"ה וסכבדיס אורחי הבני
נם, וכיוצ"ב אצלנו כמו הוא ליסודים ק גם"ה ובן כל הפוסקים, ומנהנס הוא
כמנהג ק"י בדרג כ"י, כברין בר"י אלעאי כסניג רחצים ידיהם פניהם ורגליהם בפים
חמין, בכל ערב שבת. הנשים ראשי כותרות טוהר כימי הגשים והצפרנים צובעים
צבע אדום, מקושטית בקאפלוש) שרים כנשי בסדינתנו(ואחרות על מצחד
טס של כסף או זהב סצייר כו עיר ופנישה, והמה יושבים הסיד כקטין,
ואין להם עסק בשוק כלל, וצרכי הבית קונים האנשים בעצשם עד גדול, כטנין
דאנשים סגיג ירו נירו חסיד לישא נירו של שחריז קראעלין שחיר בטנין ק"ד ננד
ק"ד פעפים אליהו, וחסיד וםשםש טוגלגלש תוך ידו, נם האנשים נושאים אצנעותידם על
אבנעות עם

--- עמוד 26 ---
אבנים טובות ושם אתוחי עליוזם ושמש יינוח אבנים, ואחד וכל על יושבים
הקיק'נ, לבורו כדילישב קרקע ע"ג טשטיח לו ניחן איתן וכשעת אכילה מביאים
לפניהם שולחן גביה טפח על הארץ הוא ומאכלם ויושבים סכיכו לאכול, מאכלים
עבים ואוכלים באצבעותיהם, ואם ישאלנו למה אוכל בגאעכעותיו עונים דרך שחוק
מעשה אבותיהם בידיהם:

ואני עטי לא אהיה כפוי מוכח, להודיע לבני אדם שאנכי מהר צריכים להורות
לחיות ח' חסדי ידועות לכל כי פעטים שני עבדתי בים אחד בהליכתי לארץ ישראל
וא' בחזירתי מפני הלחץ והמחץ, כאשר הודעתי נאמנה ודמעתי על לחי עודינה
על מנה שהוכרחתי לצאת ממנה, על יום א' מראש השנה אחר מנחח עמד רוח סערה
ורתומם וחליו כלם כשכור וינועו נליו, ויצעקו איש אל אלהיו אחר חצות לילה
עמד הים מזעפו, אז בנו נתישב רוחנו וקדש בראוי, פעם שני בליל של אי בליכות
היינו אז על (הדארדענעל) והוא בין שני הרים כי המקום צר ונפגעו שם הרנה ספינות
יחד ע"כ צעקו מרה המלחים אחר שכל מוסר את ספינתו שלא תיגוף בספינת חבירו
וע"כ היינו בסכנה גדולה ואז היינו בספינה ארבעה יהודים דהיינו הרב (ר' נתן
נטע) ומשרתו והגביר מר (שמריה' לוריא) עם משרתו ואני עם ב"ב:

ויהי בבקר היתה הרווחה ואח"ז כערכינו במסטכיל ר"ל דבר נח היה, כפי טבע האדם
להתהוות הדבר להל ה' והצילנו, עד אחד ככא ספיגחינו אל עיר ארעם הלכנו
על ספינה קמנה להודיע אצל (הדאקמער) שאנחנו ב"ה בריאים וגט (הקפיענואן) הלך
אתנו, ויהי כאשר חזרנו לספינתינו ועפד גדול היה בים ולא עזב אותנו
לבוא תוך הספינה, ואז אמרנו כולנו אבדנו עד שזרקו חבלים מן ספינתינו אלינו
ונאחז תחת אצילי ידינו ויבואנו ע"י זה תוך הספינה:

על כל אלה חייבים אנחנו להודות לשמו המשגיח עלינו בכל שעה וכל רגע! וד
ובטוכא מבעל המדות (הפרי טבעל) מחבר ר"ן זצ"ל ליקוטי ספר ובאות ישראל ארץ
א' איתא ע"י ישיבח ישראל ארץ משיגץ השגחת השי"ת על העולם"), נם עטר לי
זכות של הצדיק הרב (ר' ישראל בעל המחבר ם' תקלין חדתין) ששיטש את הגאון
הרב המפורסם החסיד ר' אליהו מווילנא זלר"ה והיח נשיא בא"י שלשים שנה
והוא התיר לי לילך ולשוב לחו"ל כמבואר באגרת שנתן בידי וברכני בברכת שלום
ונתבקש לישיבה שלמעלה שנת תקצ"ט ר' סיון, ואשר נדרתי אשלמה בספרי הנ"ל
ואפיצם בישראל כשער בת רבים, ונקוהלח' לקבץ נדחים בדרך לא ידעו יוליך
אחים, לאדן מרווחים סביבות מקדשו יהיו נוחים, ולפניהם (אליהו) ושני משיחים
בטהרה בימינו. אמן.
