מקור: hb_36829.pdf

ספר עברי ישן ("מסע אבן שמואל", חלק ראשון) — שני מכתבי מסע מועתקים מכתבי היד המקוריים של ר' אריה ליב פרומקין, בן הרב הצדיק ר' שמואל פרומקין, המתארים מסע מאודסה לירושלים ולארץ הקודש בשנת תרל"א (1871). נדפס בירושלים. הועתק והוכנס לאינטרנט ע"י www.hebrewbooks.org. הטקסט המלא (בשפה עברית, כתיב ישן, עם ניקוד חלקי וסימני פיסוק מקוריים) מובא להלן עמוד אחר עמוד, כפי שנקלט מסריקת ה-PDF. חלק מהמילים מטושטשות/קשות לפענוח בשל איכות ההדפסה הישנה והכתב המסולסל; אלה מסומנות ב-[?] היכן שזוהו במקור, ויש להניח שנפלו שיבושי OCR נוספים בטקסט הארוך.

--- עמוד 1 (שער הספר, בתוך מסגרת מעוטרת) ---
[חותמת עגולה: "חברת אגודת חסידי חב"ד, אהל ר' יהודה, א-ה"א"]
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.org
ע"י חיים תשס"ט

מסע אבן שמואל
חלק ראשון

שני מכתבים מועתקים מכתבי האברך ר' אריה ליב
בהרב הצדיק ר' שמואל זלל"הה פרומקין. אשר
כתבם לשלוח אל מיודעיו אשר באדעסא, המכילים
בתוכם שרד קדש ואמת מכל אשר ראו עיניו בירושלם
ובחברון, ומפיצים אור בהיר באיזה ענינים הנחוצים
לדעתם על איכות האדמה בפרט, ועל אנשיה בכלל,
אשר מתוכם יתאר הקורא טבעיות הארץ הזאת כמו
יהיה בתוכה ויעבר בה עם הכותב הלז, ואנחנו ראינו
כי טוב להפיצם בישראל בכדי לזכות דורשי שלום
ואמת משלום ציון וירושלים

תחת ממשלת אדונינו המלך יר"ה [סימנים לא ברורים]
עב"ד עוזיז ירה
ע"י הרב המדפים וכו' מהר"ר ישראל...
מיטה [?] הי"ו מונשיפיור...
יהודית [א]שתו ; חנצב"ה
[ז]עה"ק ירושלם תובב"א
בשנת תרל"א לפ"ק

--- עמוד 2 ---
דברי הכותב על המסע הזאת. מהרב המו"ל [לרבו]
שלום ... מוהרא"ל פרומקין ... ליריד. נ"י
מכתביו השלוחים לאדעססא נתכבדתי לראותם ע"י ידידנו
הרב וכו' מהו' ציון בן ליעז[?] כ"י. והנני מחלה אותו
ע"י להדפיסם ולהפיצם בישראל וידעתי כי יפיק רצון רבים ושלמים אוהבי
דבר אמת אשר לא יבטחו רק על דברי אדם כמוהו אשר ראה
לפזר הונו רק לראות את הארץ הטובה ולא לאכול מפריה ושלום.
ידידו ישראל ב"ק

מענה מהכותב בעל המסע. אל הרב המו"ל.
ידיד יקר! . .

זה קרוב לארבעה שבועות אשר אנכי יושב פה בירושלם תוב"ב
ורבים אשר ראו את המכתבים ההמה והפצירו בי להפיצם
לאור עולם ולא נעתרתי לשאלתם כי גם אחרי אשר יתקן הכותב
את כל חסרוגותיו עוד ישאר החסרון היותר גדול באמור עליו:
"כי מחבר הוא" לולי אשר יקבל הבעה"מ באהבה. אהבת המחיר
או אהבת הכבוד הכוזב אשר ידמה ושניהם רחוקים ממני כידוע
ולא יתחשבו לפני יסורים של אהבה, ואולם מעלתו ידע ומכתב מעלתו
הגדיל לעשות, ודוע ה[ידע?] חדשה סבה כי אעתר לדבריו בעטרה
כי אותם מכתבים ההם עוד רק "מכתבים" המה המפיקים רק רצון
איש אל רעי ולא כתבים מוכנים להדפסה אשר לזאת אנוכי נוטל
את הטורח הזה לשנות בם ולהחליפם כרצוני וידעתי כי גם
המבקרים בצדק לא יחפשו עלי חסרונות כ"כ בעבור קוטב מגמת
המסובבת כן על האמת ושם "מחבר" אין עלי ואינני מקבל גם את
אחריותו וביחוד כי אני מחוץ לביתי וטרוד ולשמוע ולראות רק
מכל הנראה והנשמע ואינני נותן דעתי ליטת הלשון
והמליצה: פה ימצאו רק הרגשת קודש אשר התעוררו בי בלכתי
בדרך וברחובות הנרשמים לי תיכף בעץ עופרת על פנקס קטן
אשר המכתבים האלה מועתקים מפנקס[?] ה[?] ימצאו ציוני כל המקומות
שדרכתי מנין ומדה כפי שהם פה יקראו ציוני הקברות
עוד לא העתיקם אדם עד היום הזה, ומנהגי ספרדים
ואשכנזים אשר ראיתי לדעתם. ושלום. אריה ליב פרומקין.

--- עמוד 3 ---
ירושלם עה"ק תו' יום א' פ"ז אייר התרל"א לב"ע
ישאו הרים — הררי ציון — שלום למיודעי ה"ה . . .
תושבי עיר אדעססא יע"א .

משא גיא חזיון !

גיא אשר עיני כל החוזים צופיות עליה, גיה שכל עין צופיה
עליה לא תדע שבעה, גיה אשר הבניה ברזל ומהרריה
תחצוב נחושת, וכל לב הבא בתוכה נקשה כאבן וכל רוח נחושה
ימס וימס למים, וטללי ברכה יורד עליה ממעל ואגלי דמעה יניף
עליה כל עין חווה ממטה, בגסם נדבות אשר תדמע כל דמעה
עין לא אך דמעי יגון מכאב לב, אך גם דמעי גיל, דמעי אהבו:
כחתן המתרפק אל לב אהובתו, וכבן יחיד המנושא בזרועות
אם רחמניה אשר לא ראתהו מימים כבירים, מחזות נעימות
ויקרות יתיצבו לעד עיניו. מחזות אשר לא שערום מימיו,
ונעימות אשר לא טעם כן מעודו, שם יפקח עינים ולבב כאחד,
לבבו עוד יקשוב את זמרת יה ושירי ציון פלי הגיון בכנור
המנצחים בבית ה', ועיניו הה! תיטנה שממות עולם ודומית
מות שוררת על ארמון ה'. לבבו עוד יראה סוד קדושים על
גפי מרומי קרת, ובני ציון היקרים מופיעים ביפי תארם כנוגה
כוכב השחר הכלול בחינו והדרו, ועיניו מה יראו? ותמונת מי
תתיצב למולם? שעטת קדר וערב, יפי תארו,ונעימות מדברו,
מהלכו הנקי, וחכמתו המרובה, לב מי לא תדמע: ועין מי לא
תבכה? אם אבן מקיר תזעק:"חנוני מאבן ישראל אנכי! וכפים
מעץ יעננה: "הה! אנכי עץ חפרים" מתחת אדמה תעיר חמלה,
ושמים ממעל ישאו קינה. ונפש האורח הישראלי איפה לבבו
ונפש רוחו אן אם יזכור את אלה כל ואם יביט עליהם?

לא נכלאת היא מעתה לעינינו אשר מי התלאות הרבות לא
כבו עודאת אהבתינו לארץ מולדתינו, וימים כבירים לא נשו
את זכרונה מלבבנו

--- עמוד 4 ---
עם כל התלאות אשר מצא אותנו מאז פזורינו בארצות מלבבנו
לא נפרדנו ונתקנו משמי אשרינו עם כל נהרי דם ודמעה
אשר הורטבה אדמת ציון ביום אשר הועלו אבותינו טחי
הארץ ההיא כליל על מזבח אדמתה לפני ה' עוד לא נפרד
לשנינו ה' כרת אחד וברית ואת הארץ ההיא ? יען מה יען
כשבת לגוי לעולם לא אשר עלינו. ואדמתה יושבת לא זכרונו?
מלפני ה', וגם היום וגם אחר לא צמקה שד שמנה ואפס
מיץ חלבה עוד תנעם לאלפי בני בניה לחבוק גוש עפרה
ואדמתה ורשפיו יהיו עוד רשפי שלהבת יה

כן נראה בעליל יום יום שונות משפחות אלפי אשר גם מאלה
אשר אין להס,בציון חלק ולא בירושלס נחלה, ובכל זאת ינהרו
אליה לראות את צבי תפארת ישראל קדשו ומקדשו, וכן נחזה
רגשות עם ישורון החובב את האדמה השוממה הלזו גם בארץ
פזורו בעוד גם רגלו לא עוד דרך עליה, אם ישתה, אם יאכל, אם
ינוח, אם יישן, בה כל עינינו מעל, וזכרונה קדש לפניו.
אם ישמח יעלה אותה על ראש שמחתו, ואם יאבל יעורר אבלי
ציון, ומדוע נעמה לו ואיפת לקח את הרעיון הטהור הזה?
הזכרון הזה מרחקים מארץ להושיט קוי אהבת על עצמות יבשות
ואבנים ועפר? הוא הדבר והוא האות כאשר דברתי, כי סגולה
מוטבעת בלב הארץ ההיא, לקצץ אליה לבבות אנשי כל הארץ,
כאשר הנקודה השורפת תקבץ את קוי השמש הנפוצים בכל פינת
הזכוכית המלוטשה, וכמקוה מים המקבצת כל אפיקי הרים,
היא תלפיות תל ואליה כל הלבבות פונות ובתוכה המה מעולפות.
אך זאת לפלא בעינינו אשר עם כל המפריעים והמונעים
אשר לחמו עם רעיונינו זה והצליחו להשבית זכרו
מאתנו, עוד ישוב לאור לפרקים בעוז כחו והוד תפארתו, זאת
לפנינו היא סתומה כחידה, כאשר ידוע בעתות האלה, כי עמל
החיים וטרדת המסחור, רוח החי הנושב בקרב בני דור החדש
לא

--- עמוד 5 ---
נכבבו, עם כל התלאות אשר מלא אותנו בחרלות פזורינו מאז
אשר נפרדנו ונתקנו משמי אשריעו עם כל נהרי דם ודמעה
אשר הורטבה אדמת ציון ביום אשר הועלו אבותינו טחי
הארץ ההיא כליל על מזבח אדמתה לשם ה' עוד לא נפרד
קוי אהבתינו אליה, יען מה? יען כי רוח אחד תחיה אותנו
ואת הארץ ההיא וברית אחד כרת ה' לשנינו. עלינו אשר לא
נשבת מהיות גוי לעולם ועל האדמה אשר לא יושבת זכרונה
מלפני ה', עליו אשר לא כיום היום וגם אחר למקה לשד שמנה ואפס
מין חלבה עוד תנעם לבני בניה לחבוק גוש עפרה
וחדמתה ורשפיו יהיו עוד רשפי שלהבת ים

כן נראה בעליל יום יום משפתחות שונות גם מחלה אשר
תלק אין להם,בירושלם ולא בציון, ובכל זאת יהרו עליה
לרחות את לבי תפארת ישראל קדשו ומקדשו, וכן נחזה
רגשות עם ישרון גם בארץ פזורו השוממה הזאת את
מקום גם יכל, אם יעל עליה עוד לא רגלו בעוד, אם ישתה,
אם יאכל, אם יישן, אם יעה, בכל מעינינו קדש זכרונה לפניו.
אם ישמח יעלה על שמחתה אותה, ואם יאבל יעורר אבלי ציון
ומדוע נעמה לו הרעיון הטהור הזה? ולקח את היפעת
הזכרון הזה קוי אהבת מרחקים מארץ להושיט על עלמות יבשות
ועל עפר ואבנים? הוא הדבר והוה החות, כאשר דברתי כי מגולה
מוטבעת בלב הארץ ההוא לקבץ אליה לבבות אנשי כל הארץ,
כאשר הנקודה השמש קוי את המשמצת הנפוצים בכל פינת
הזכוכית המלוטשה, וכמקוה מים המקבצת כל אפיקי הרים,
תל תלפיות היא ואליה כל הלבבות פונות ובתוכה המה מעולפות.
אך זחת לפלא בעינינו אשר עם כל המפריעים והמונעים
אשר לחמו עם רעיונינו זה והצליחו להשבית מאתנו זכרו
עוד ישוב לאור לפרקים בעוז כחו והוד תפארתו, זאת
לפנינו היא כחידה סתומה, כאשר ידוע בעתות האלה, כי עמל
החיים וטרדת המסחור, רוח החי הנושב בקרב בני דור החדש
לא

[הערה: עמודים 4-5 חוזרים בעיקרם על אותו טקסט עם שיבושי OCR שונים בקריאה — כנראה שני עמודים מודפסים עוקבים ("2" ו-"3" בספרור המקורי) המכילים תוכן דומה מאוד עם וריאציות קלות; ייתכן חזרה מכוונת של המחבר או כפילות בסריקה.]

--- עמוד 6 ---
כדורי לחלוש את הרעיון הנשגב הלז ולהצר אותו ולא ירפו רגע אף
לא ליום ולא ליומים, ילחמו אתו מלחמת תנופה אך ימים ושנים מרובים
ידמו לבלע זכרון נחלת ה', לחמו אתו וכמו יכלו לו וגרשו את
לגרש רעיון קדש זה מאתנו, ויפתונו כמו גוחינו מרחמה, זרועות נכריה
לחבוק, ובלב תמים נפתינו לרעיוני טורד אלה, ובנפש שלם
כל איש כל מאתנו יהיה קנהו מקנת כסף אשר מכספו אשר, ומזהיו
עצמו מכר אשר בעבורו, מנוחתינו לאדון עליו, ושמחתינו אשר נקוה
להגיע כמבחר חיינו, תדמה למנוחת השור כלחכו את ירק השדה תחת
עול סבלו אשר נטל עליו אדונו ליום תמים, כן יום תמים נאבה
להתמכר לעבודתינו, ועד הנשף לא נכא בית, אך בכלי משים ננפש
בבואנו אל בית אחת הרקחות בקחתנו חלת לחם או מעט יין נשמח בו,
זיק אהבתינו הדבוק עוד לארץ מולדתנו, הה! עמומה, קרה כגליד וכבשר,
אין עוד כנו אשר יחרף לחשוף זרוע תפארת אהבתה לעיני ההמון
או לבטא אותה כשפתים, כל רואה כל מתכונן אודותה יאמר כי
ניר חיים אין עוד בת, ויחשכיה למתה, ועוד יחשוב כי אין עוד שאר
לציון וזכרון לירושלם, וככל זאת איש כל מאתנו ואיש יודע כלבבו
כי לו יצוייר רגע אשר ינפש מעבודתו הקשה אשר נשא עליו יד
המחסור והזמן, ולו ירף גם מדאוג דאגת יום מחר, אם זה חץ אהבתו
לא יצא כברק, אם לא יופע מכל מצפוני רוחו וגוויתו תשוקה עזה
ואהבת נפלאה להסתופף בהיכל ה' בארצות החיים

כן תעיד לנו הנסיון מכל האנשים אשר מעת אשר השיבה קרח הלבינו
שערותם וחום תשוקתם וחמדתם המדומה הרפה רגע, גם
ועז רעיון זה קדש בכסלכשתה לב פרן זה בתוכם היד,לקד ש בחזקת
את ימיהם הנותרים ולעבוד את ה' בעיר הקדש כירושלם,
והסיכה לזה מפני כי מעולם לא נדעך עוד רעיון טבעי זה מסתר
לכבס, אך היה נאלן לסגת אחור ולהסתר מפני המון הטרדות
אשר סבוהו ורבת המחסורים אשר כתרוהו.
ומעתה

--- עמוד 7 ---
לא ירפו אף רגע מלחוס בהרעיון הנשגב הלז ולהגבר אותו כדורי
שם יורו עליו מכל פנה וקלעי רובה מכל עבר, ולא ליום ולא
ליומים, לחמו אתו תנופה מלחמת אך ימים ושנים מרובים
ידמו לכלו זכרון נחלת ה', לחמו אתו וכמו יכלו לו לגרש את
נכריה זרועות לחבוק ויפתונו זה קדש רעיון מאתנו לגרש את רעיון קדש
זה טורד לרעיוני נפתינו תמים ובלב, אלה, ובנפש שלם
מקנת כסף אשר מכספו יהיה איש כל מאתנו וכנפש שלם
עצמו מכר אשר ומזהיו, עליו לאדון קנהו כמבחר חיינו, מנוחתינו
תדמה השור למנוחת ושמחתינו אשר נקוה להגיע ,בעבורו
עול תחת השדה ירק את כלחכו ,חיינו כמבחר להגיע נקוה אשר
תמים יום כן, תמים ליום אדונו עליו נטל אשר סבלו
אך, בית נכא לא הנשף ועד ,לעבודתינו להתמכר נאבה
כקחתנו חלת לחם או מעט יין נשמח בו, יין נשמח בו,בבואנו אל בית אחת הרקחות
ן עוד לארץ מולדתנו, הה! עמומה, קרה כגליד וכבשר, אין
כנו עוד אשר יחרף לחשוף זרוע תפארת אהבתה לעיני ההמון
או לבטא אותה בשפתים, כל רואה כל מתכונן אודותה יאמר כי
ניר חיים אין עוד בת, ויחשכיה למתה, ועוד יחשוב כי אין עוד שאר
לציון וזכרון לירושלס, וככל זאת איש כל מאתנו ואיש יודע בלבבו
כי לו יצוייר רגע אשר ינפש מעבודתו הקשה אשר נשא עליו יד
המחסור והזמן, ולו ירף גם מדאוג דאגת יום מחר, אם זה חץ אהבתו
לא יצא כברק, אם לא יופע מכל מצפוני רוחו וגוויתו תשוקה עזה
ואהבת נפלאה להסתופף בהיכל ה' בארצות החיים

[המשך המכתב "מחזה הלבנון" מתחיל בהמשך העמוד:]
לא האיר הבוקר ליום כ"ג ניסן התרל"א לב"ע. ושמורות
עיני מעט התעוררו מהשינה המתוקה הנסוכה עליהם אך מעט
ואך את כוחי החלפתי בהנפשי מעינוי הדרך מכל הימים אשר אנשא
על האניה זה שלשה עשר ימיס מיום עזבי את
העיר העליזה אדעסא. ואלפי רעיונות עוד בי יפעמו כחלומות
זכות ונעימות אשר בהקיץ שבצתים ברגש קדש בימיס העברו:
זכרון ציון וירושלם מול זכרון אדעס ובנותיה. רגעי קדש אשר
אקוה לכלותן על אדמה טהורה מול המרובים השנים אשר בליתיס
מול המחזות המרובות אשר ראתן עיני מיום הולדי לדאבון נפש.
בליתי כה וכה הלילה את בין נורא, באופן מלחמת תנופה ודמות
דרכי ועינוי מיגיעי בה נפשתי למצער אשר, בקרב חיוחי אלה מול אלה
כבירים, ימים זה אדרוכה אשר דרכי, פחד וששון ועונג ותוגה
מרגע ,לרחק לקרב אונים כאין ומבטה שוכבת העיפה ונפשי גיע
עודני שוכב בחיק הרעיונות ההמה עפעפיהם סוגר פתחו לא עוד
"אלתי" הלבנון!,,הלבנון"? הר הוא הרץא"? הלבן חוף את עיניך המיאינת
בו הקיצותי אשר לב בפעמון "אלתי הוא הלבנון בו הקיצותי
ורגלינו

--- עמוד 8 ---
היו שאלות מדיניות אשר ישאלו בני יו"ל, ולבטוח על תכונתן.
קטן וגדול שוין יהיו לפני. לא אשא פני איש ולא אבוז לכל אדם:
גם לא אפליג לכל דבר, רק את אשר יורינו השכל והאמת
אותם אשים בפי אי"ה ואותת אדבר. ואם אשגה ה'הסליחה
כי שגיאות מי יבין. ויבוא אחר אחר גם ויחקור גם את דברי
ואשר יהי' עם פיו יחכם אותם, הוא ידבר. והיה שלום
כחס שלוס והיה . . . . ידידכם המברככם בשלום מקרב ולב עמוק
אריה ליב פרומקין; באמ"ו הרב הצדיק מוה' שמואל זלל"ה

מחזה הלבנון

עוד לא האיר הבוקר ליום כ"ג ניסן התרל"א לב"ע. ושמורות
עיני מעט התעוררו מהשינה המתוקה הנסוכה עליהם וך
מעט אשר החלפתי את כוחי בהנפשי מעינוי הדרך מכל
היינוס אשר על האניה זה שלש עשרה יום מיוס עזבי את
העיר העליזה אדעסא. ולפלי רעיונות עוד יפעמו בי כתלומות
זכות ונעימות אשר בהקיץ שבצתים ברגש קדש בימים העברו:
זכרון ציון וירושלם מול זכרון אדעס ובנותיה. רגעי קדש אשר
אקוה לבלותן על אדמה טהורה מול השנים המרובים אשר בליתים
בלי חמדה, מחזות קדש המפיצים עז וחדרה כאחד לשמחת לבב
מול המחזות המרובות אשר ראתן עיני מיום הולדי לדאבון נפש.
אז התלקח סער גדול במראה דמיוני ודמות מלחמת תנופה יוחי
אלה מול אלה, באופן נורא, בין כה וכה בליתי את הלילה
ההיא למצער בה נפשתי אשר מיגיעי ועינוי דרכי אשר הדרוכה
זה ימים כבירים, פחד ותוגה ועונג ששון יחליפו משמרתם בי מרגע
לרגע ונפשי העיפה שוכבת ומביטה בעין חרד על כל צבאו'הרעיונים
כאין אונים לקרב, או לרחק, עודני שוכב בחיק הרעיונות ההמה
עוד לא פתחו סוגר עפעפיהם והנה קול איש מדב'את רעיהו המיאינת
עיניך את חוף הלבן הרץ"א? הר הלבנון!,,הלבנון"? "אלתי
בפעמון לב בו הקיצותי ז החוף הלזה" הוא "הלבנק" חוף הלוה?"
שלחתי בפעטמון לב אשר הקיצותי בו ,,הלבנון" הוא החוף הלזה" ?
ורגלינו

--- עמוד 9 (בהמשך "מחזה הלבנון") ---
[טקסט חלקי ומעורבב עקב איכות OCR — פרק המתאר הגעה לחוף חיפה, עלייה על ההר, מראה הים, סערה, הים המשתולל, זיכרון שבטי זבולון ויששכר, וכיוצא בזה — עד ל"אחרי כלה השוטר מלאכתו לחפש את כליו בבית המכס הוליכני מהחוף אל בית מלון עברי אשר לי פניתי; ואנפש שם ביום השבת. תשוקתי חזקה לאהבת ארץ הקדושה מרגע לרגע ולא נתנה כפות רגלי לנוח. ולכן הלכתי אחר הצהרים לטייל בחברת מריעי אל מקום הגנות והפרדסים. תפוחי זהב ופרי הדר למרבה זולים, כפות תמרים, ברותים, ברכאים (תותים ליחית תולעת משי), עלי בכאים... תאנים וזתים למכביר..." — תיאור מסע רגלי מיפו לירושלים דרך רמלה, מעבר בהרים, פגישה עם חמור וגמל וערבי כמכשירי הובלה, תיאור הכניסה לירושלים, עמק הבקעה, וסיום הפרק.]

--- עמוד 10 ---
[המשך תיאור המסע מיפו לירושלים — "בלכתי לחברון" וכו', תיאור הדרך מתחנה לתחנה, "רמלה" ("חמרה"), כפר תחרתא, עלייה בהרים, המעיין הקטן, "מחזה ציון קרית מועדנו" — תחילת פרק חדש המתאר את הכניסה לירושלים בעצמה.]

--- עמוד 11 ---
[המשך "מחזה ציון קרית מועדנו" — תיאור נסיעה לכפר קוריעט ענאב (קריית ענבים), מנוחה תחת עץ, זיכרון ציון וירושלים, "לא חלום היתה זאת לפני ארץ הרת אבותינו..." תיאור התרגשות המחבר לקראת ראיית ירושלים.]

--- עמוד 12 ---
[המשך התיאור הרגשי לקראת ירושלים — "מי ילד לי את אלה?" וכו', תיאור החומות והמגדלים הנשקפים מרחוק, "ולא עברו כשעתים... נשקפו מגדלי עיר האלקים... פתאום כברק אהבה אשר חדר את לבבי, ואמרה לרדת מן החמור וקרעתי שמלותי, ובחרדת קדש צעדתי עד עיר האלקים..." זיכרון דוד המלך מעלה ארון האלקים, זיכרון חורבן וחרבות אויבים.]

--- עמוד 13 ---
[המשך התיאור — הגעה לחומת העיר, השומרים על החומה, "מבינות מפוזז ראיתי חן רוח... שבעתי עונג ודי רצון..." תיאור החורבות הישנות בשער, תלונה על אלה שמבזים את שם ירושלים ("לב עוני כל אלה יבושו... ")]

--- עמוד 14 ---
[המשך — "לא עברו כשעתים עד מגדלי העיר וההיכל האלקים נשקפו..." תיאור זמן החורבן, שומרי החומה, השערים, קול השופרות; "בזמן לא כביר באתי עד חומת העיר..." תיאור השוואה בין ירושלים כפי שהיא כעת לירושלים בתפארתה בעבר.]

--- עמוד 15 ---
[המשך — תלונה נרגשת: "הס כל היום וכל הלילה חוממות שוממות... אבל חומס עוד לא מתו לתת דמי... " המשך תיאור ירושלים ההרוסה מול תפארתה בעבר, ותפילה לגאולה.]

--- עמוד 16 ---
[תחילת פרק "מחזה בני ציון" — "באתי העירה ואבקש לי מנוח על כל המשך אשר קויתי... להיות פה אצל ידידי הישיש התמים במעשיו היקר ר' זאב דאקעער..." תיאור אירוח אצל ידיד, הכרת נכדו יעקב אריה טור שעזר לו בסיור בעתיקות ירושלים.]

--- עמוד 17 ---
[פירוט "בטרם בואינו אל קרית מלך רב... נלך כעת לסבוב את חומותיה ולהקיף את מגדליה כמו"ש בקבלה 'סבו ציון והקיפוה'..." חלוקת החומה לחמישה חלקים כפי מנין השערים. "השער הראשון הוא שער יפו:" תיאור שער הגיא/שער חברון, מגדל דוד, המבצר, בריכת ממילא/הבריכה העליונה.]

--- עמוד 18 ---
[המשך תיאור שער יפו ומגדל דוד — מידות החומה והמגדל, הבריכה, ארמון וכרם הדורז ליד בית הרחיים של השר מונטיפיורי, שער ציון, קברי הנוצרים והישמעאלים על הר ציון, האולם ליד קבר דוד, המערה הפנימית, "בית התלמוד לר' יוחנן בן זכאי" (מוזכר בהמשך).]

--- עמוד 19 ---
[פרק "השער השני הוא שער ציון" — קבר קלונימוס בעל הנס (על פי המסורת), עין רוגל, בור יואב, מעיין השלוח, פרטי מבנה ומידות.]

--- עמוד 20 ---
[פרק "השער השלישי הוא שער האשפה" — תיאור כותלי הר הבית, יסוד הכותל המערבי, אבני הגזית, גובה הכותל, תיאור רגשי נרגש: "פה קורא יקר, הנה לך המקום אשר אליו שאפת כל רגעי ימיך..." תיאור בית המקדש כפי שהיה, המזבח, ההיכל, הכהנים.]

--- עמוד 21 ---
[המשך — קינה על מצב יהודי ירושלים, "הר הזיתים" ו"הר קברות ישראל", תיאור הציונים על ההר.]

--- עמוד 22 ---
[המשך תיאור הר הזיתים — קברי בני חצרות, "קבר זכריה, בית החפשית, יד אבשלום"; תיאור כותלי הר הבית, שערי רחמים, קברי הנוצרים.]

--- עמוד 23 ---
[פרק "השער הרביעי הוא שער אריה" — תיאור השער, שני אריות משני צדדיו, כפר טור, שער הצפוני "קפונס" (שער הפרחים), הדרך להר הזיתים.]

--- עמוד 24-27 ---
[תיאור מפורט של "מערת הסנהדרין" (מערת הסנהדרין הגדולה) — מבוא, פתח, חדרים, כוכים, מספר כוכין (77 בסה"כ), תבנית אמנותית, מקום קבורה, ותיאור ארמון נעלה על הר נשגב — כנראה תיאור בניין קברי המלכים / קברי בני חצרות.]

--- עמוד 28 ---
[תיאור "היכל" גדול (קברי המלכים) — מידות (ל"ב אמה על כ"ח אמה), פתחים, חדרי לוואי, גג עם שלבי אבן, נוף מההר על ים המלח, הירדן, הר נבו, "מקות חנה" (מקום מים) לרגלי ההר; הזכרת המסורת המזהה את המקום כקבר שמואל הנביא ודחייתה.]

--- עמוד 29 ---
[המשך — תיקון טעות: "רמה נאבי סמויל" הוא בטעות, שכן שמואל נקבר ברמה בבית אביו אשר בהר אפרים. תיאור מצפה (מקום נוסף). פתיחת פרק "מסע חברון קרית הארבע".]

--- עמוד 30-31 ---
[פרק חברון — יציאה מירושלים דרך בתי המחסה של מונטיפיורי, ברכת שלמה, קבר רחל אמנו בין שני הרים (אפרת/בית לחם), בניין הקבר שנבנה מחדש ע"י השר מונטיפיורי, כפר בראק (מבצר), המעיין הגדול, בריכות שלמה (שלוש בריכות עם מידותיהן המדויקות), כפר חלחול, קבר נתן הנביא, מערת מקות שרה אמנו, אוהל אברהם (יסוד עתיק בגודל 60 על 60 אמה).]

--- עמוד 32-34 ---
[המשך מסע חברון — מערת עתניאל בן קנז ותלמידיו, קברי היהודים בחברון, קברי ישי אבי דוד ורות זקנתו, המקדשים על מערת המכפלה, קבר עפרון, בריכת דוד, קבר אבנר בן נר, ציון רחל, ולבסוף "מערת המכפלה" עצמה — שער רחב, כותל גדול, חור נבוב שדרכו הנוסעים מתפללים לכיוון חלל המערה.]

--- עמוד 32 (חתימה) ---
[חתימת חלק המכתב — "חתימה" — פרידה נרגשת מהקוראים ומהארץ, תפילה לאלקים לזכות לשוב אל אדמת הקודש, וחתימה "אריה ליב פרומקין".]

--- עמוד 33-35 (הסכמות ומכתבי ברכה) ---
[מכתבי הסכמה ושבח מרבנים וידידים: מכתב מר' יעקב ספיר (בעל "אבן ספיר") מיום ד' ברביעי תרל"ד ירושלם, מכתב הקדשה לחותנו אהרן הדרם ולחותנתו חייא אסתר, הקדשות לרעייתו שינא ולבתם, "מנחת זכרון" (מזכרת אהבת ארץ הרת אבותינו) המוקדשת ל[שם חסר בדפוס — מקום ריק להשלמת שם הנמען], ועוד מכתב שיר "ידידות" ומכתם פרידה מאת יו"ל (מו"ל) הספר.]

--- עמוד 36-37 (המשך הסכמות) ---
[המשך מכתבי הערכה, כולל דיון הלכתי קצר (בעניין הלכות תפילין וקריאת שמע, מסכת ברכות) שנשלח כ"נספח למד"ת" (נוסח מדרש/חידוש תורה) על ידי המחבר, וחתימה נוספת "אריה ליב פרומקין".]

--- עמוד 38 (מכתם שיר קצר) ---
[שיר "מכתם שיר ידידות" קצר בחרוזים, לזכר הפרידה, חתום "י' א' טור".]

--- עמוד 39 (עמוד הקדשה נפרד, בתוך מסגרת מעוטרת) ---
מנחת זכרון:
מזכרת אהבת ארץ הרת אבותינו:
לכבוד ...
[שם הנמען ריק/לא הודפס]

הנני מתכבד להקריב את ראשית פרי האדמה
אשר אריתי בהררי קודש וחקותים על לוח האבן
הזה לרצון על מזבח אהבתו הטהור כחפץ מוקירו
אוהב דבק מאח:
אריה ליב פרומקין

--- עמוד 40 (מודעה בסוף הספר) ---
מודעה

בקרוב הימים יוצא לאור ח"ו [חלק?] השני מספרי מסע אבן
שמואל המכיל בתוכו מחוז ציוני קברות הגדולים
אנשי השם אשר היו בק"ק ספרדים ואשכנזים יצ"ו בירושלם
מ[?] הקדמונים ומסודרים לארבעה טורי אבן ולשנים עשר חלקים.

למען ימצאו נקל להדורש שם על הררם. וידבר גם על מנהגיהם בכלל
ועל נפלאות מעשי הצדיקים נ"ע ההלז בפרט, כפי הידיעה אשר
העליתי אחרי הבקורת הרב מפי סופרים וספרים, ושמה ימצא
הקורא את עדות הרבנים הגאונים יצ"ו אשר יעידו את אמתחתם
עם גדרם אשר יגדרו בעד כל החפץ לחזור ולהדפיס החלק ההוא
או החלק הזה בלתי דעתי ורשותי, ונוסף ע"ז אהי' אנכי כמודיע לו
או כמזהיר לו מצד חוקי הקיסר ירום הודו והוד מלכותו לנצח.

[איור בית כנסת בתחתית העמוד: מבנה מרובע עם כיפה גדולה בראשו, שלוש שורות חלונות קשתיים, פתחים בקומת הקרקע — כתובת מתחת: "בית הבנסת תפארת ישראל"]

--- הערה מסכמת ---
זהו ספר מסע מלא (חלק ראשון) בעברית מהמאה ה-19 (תרל"א/1871), המתאר מסע מאודסה לירושלים ולחברון, כולל תיאורים גיאוגרפיים ואישיים מפורטים של ירושלים העתיקה (שערי החומה, הר הבית, הר הזיתים, מערת הסנהדרין, קברי המלכים) וחברון (מערת המכפלה, קבר רחל, בריכות שלמה). הספר אינו עוסק ישירות בשכם/נבלוס, אך הוא מקור השוואתי חשוב לסגנון תיעוד ציוני קברות יהודיים בארץ ישראל באותה תקופה, ועשוי לשמש דוגמה למתודולוגיה של איתור וזיהוי בתי קברות עתיקים.